בש"א 4979/07

תקציר

## ניתוח משפטי של הבקשה להחזרת החברה ניתוח זה עוסק בעתירה של טאדי ירושלים בע"מ (להלן: "החברה") להשבת שמה לרשם החברות, לאחר מחיקתה ביום 25.4.1982. המקרה מציג יחסי גומלין מורכבים בין עקרונות דיני החברות בנוגע לשיקום לבין המטריצה העובדתית הספציפית הכרוכה בסכסוך רכושי והתדיינות משפטית לאחר מכן. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** * **החזרת חברה שנמחקה:** הבסיס המשפטי העיקרי לעתירה זו הוא סעיף 369 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983. סעיף זה קובע מנגנון להחזרת שם חברה למרשם בתנאים מסוימים: * יש להגיש את הבקשה בתוך עשרים שנה מיום פרסום הודעת המחיקה. * על בית המשפט להשתכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או פעלה בעת המחיקה, או שצודק להחזיר את השם מסיבות אחרות. * עם השיקום, החברה נחשבת כמי שהמשיכה את עסקיה ללא הפרעה. * לבית המשפט יש סמכות להוציא הוראות להציב את החברה והצדדים המושפעים במצב קרוב ככל האפשר למקום בו היו נמצאים אלמלא התרחש הפירוק. * **מעמדה של המבקשת:** המבקשת, כבתו של בעל הנכס המנוח והבעלים הרשום הנוכחי של הנכס, מפגינה עניין ישיר ומהותי במעמדה של החברה. אינטרס זה נובע מזכויותיה המשפטיות הנוגעות לנכס, אשר הושפעו ישירות מקיומה של החברה ומהתחייבויותיה על פי הסכם הפשרה. * **השפעת המחיקה על הליכים משפטיים:** חידוש משפטי משמעותי בו מתייחס מקרה זה הוא השפעת מחיקת חברה על יכולתה להשתתף בהליכים משפטיים ולאכוף את זכויותיה. בעוד שהחברה נמחקה בשנת 1982, נמשכה ההתדיינות המשפטית בנוגע לנכס, שמקורה בהסכם פשרה משנת 1976. המחיקה לא הועלתה כמגבלה פרוצדורלית עד שהוגש ערעור. זה מדגיש את העיקרון שבעוד שמחיקה יכולה להפוך חברה לחסרת תוקף מבחינה משפטית, בתי המשפט עשויים להתיר את המשך ההליכים אם נושא המחיקה לא הועלה במהירות, או אם האינטרסים של הצדק מחייבים זאת. התביעה שהוגשה לאחר מכן בשנת 2000, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי שדן בהחייאת החברה לצורך ביצוע החזרים, ממחישים עוד יותר את הגמישות השיפוטית בהתייחסות להשלכות של מחיקת חברות. * **סוגיית האגרות וההשבות:** נקודת מחלוקת מכרעת וחידוש משפטי בעניין זה היא הדרישה מהחברה לשלם לרשם החברות שכר טרחה כתנאי לשיקום. * **עמדת הרשם:** רשם החברות, למרות שלא התנגד לבקשת ההחזרה, קבע כי נדרש תשלום אגרות חובה, שיקוזזו כנגד כל החזר המגיע לחברה. זה משקף את הנוהג הרגיל של הרשם להבטיח עמידה בהתחייבויות כספיות סטטוטוריות. * **עמדת החברה והטיעון המשפטי:** החברה, באמצעות נציגה המשפטי, הסכימה לשיקום אך ערערה על קיזוז מיידי של שכר הטרחה כנגד השבה פוטנציאלית. הטענה שהועלתה היא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המחייב החזר כספי לחברה, נתון לערעור. אם הערעור יבטל או ישנה את פסק הדין, ייתכן שהחברה לא תקבל את הכספים הצפויים. לכן, תשלום מראש או קיזוז עמלות כנגד החזרים שאינם קיימים יהיה מוקדם מדי ועלול להיות לא הוגן. * **החלטה שיפוטית בנושא אגרות:** החלטת הרשם להעניק פטור מתשלום אגרה בעבר ובהווה היא חידוש מעשי משמעותי במקרה זה. החלטה זו מבוססת על הדברים הבאים: * **פטור ממבקש צד ג':** עמדת הרשם עולה בקנה אחד עם התקדים המשפטי שנקבע ב- *BSA 20947/02 (תל אביב) רגב נ. רשם החברות*. תקדים זה תומך בפטור מבקש צד שלישי (בעל הנכס הנוכחי במקרה זה) מתשלום דמי חברה בעת בקשת שיקום, במיוחד כאשר החברה עצמה אינה מסוגלת להקל על התשלום. * **הצדקה נסיבתית:** בית המשפט הכיר באפשרות שבית המשפט העליון יבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתרחיש כזה, החברה לא תהיה זכאית להחזר, מה שהופך את קיזוז העמלות למוקדם מדי. הזיכיון של הרשם נותן מענה יעיל לאי ודאות זו ומקל על תהליך השיקום מבלי לפגוע במצבה הפיננסי של החברה עד לתוצאות הערעור. * **המשך עסקים נחשב:** בהוראתו להחזיר את שם החברה למרשם וקובע כי יש לראות את החברה כמי שהמשיכה בעסקיה וכאילו שמה לא נמחק", הרשם מיישם את החזקה הסטטוטורית לפי סעיף 369. פיקציה משפטית זו חיונית לאימות פעולות העבר ולהבטחת המשכיות ביחסים המשפטיים והמסחריים, במיוחד בכל הנוגע לסכסוך הרכוש. * **הארכת מועד:** למרות שהבקשה הוגשה עשרים שנה לאחר מחיקת החברה, הרשם ציין כי היעדר התנגדות של הרשם לגופה של הבקשה יכול להתפרש כהסכמה להארכת מועד. הדבר מדגים נכונות שיפוטית להתעלם מעיכובים פרוצדורליים כאשר אין התנגדות מצד הרשות הסטטוטורית ונראה כי הדרישות המהותיות לשיקום מתקיימות. **מסקנה:** החלטת רשם החברות להיעתר לעתירה להחזרת תדי ירושלים בע"מ למרשם החברות היא תחולה פרגמטית של סעיף 369 לפקודת החברות. החידוש טמון בוויתור של הרשם לוותר על שכר טרחה שטרם שולם, תוך הכרה במצבה הפיננסי הרעוע של החברה עד לערעור והעיקרון של אי העמסת מבקש צד שלישי בהתחייבויות הכספיות של החברה בנסיבות כאלה. גישה זו מאזנת בין הצורך באחריות תאגידית לבין המציאות המעשית של התדיינות משפטית מתמשכת והאינטרסים של הצדק בסיוע לפתרון זכויות הקניין. פסק הדין מדגיש את שיקול דעתו של בית המשפט על פי סעיף 369 להבטיח שהשיקום ייעשה בצורה צודקת ושוויונית.