ת"א 37583-09-21

תקציר

פסק דין זה דן בעוולת הרשלנות ובחובת הזהירות שחב מעסיק כלפי עובדיו. בית הדין מקבל את טענת התובעת כי הנתבעת, כמעסיקה, הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת, עובדת, בכך שלא יצרה סביבת עבודה בטוחה. חובה זו כוללת מתן מקום עבודה בטוח, יישום נוהלי עבודה בטוחים ואספקת ציוד והדרכה מתאימים. במקרה זה, פציעתו של התובע נגרמה כתוצאה מדלת ברזל ללא ידיות שהייתה קשה לפתיחה וסגירה, ואי נקיטת אמצעים סבירים על ידי הנתבעת להגנה על העובדים מפני מפגע זה היוותה רשלנות. בית המשפט דן גם באשמתה התורמת של התובעת, ומגיע למסקנה כי אמנם ניתן להוכיח רשלנות מסוימת מצידה, אך אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מחובת הזהירות. אשמתו התורמת של התובע מוערכת ב-10%. פסק הדין מתייחס גם לסוגיות הנזק, לרבות נכות תפקודית, הפסדי השתכרות, כאב וסבל, סיוע לצד ג' והוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, ופוסק לתובע פיצוי הולם בגין ראשי נזק אלה. ניכויים מבוצעים בגין תשלומי המוסד לביטוח לאומי שקיבל התובע. בסופו של דבר, בית המשפט פוסק לטובת התובעים, מקבל את תביעתם ומורה לנתבע לפצות אותם על הנזק שנגרם. הפיצוי שנפסק יופחת ב-10% בשל אשמתו התורמת של התובע והמיסים הרלוונטיים, ויש לשלמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, או להסתכן בהפרשי הצמדה וריבית. שכר טרחת עורכי הדין נקבע על 23.4%.