סע"ש 33235-07-14

תקציר

התובע, עובד שעבד אצל הנתבעות 1 ו-2 באמצעות הנתבעת 3, חברת כוח אדם, תבע את שלושת הנתבעים להטבות העסקה שונות. בית הדין הכיר בנתבעת 3 כמעסיקה היחיד של התובעת. השופטת קבעה כי התובע זכאי להטבות הנתבעות משום שהוא כפוף לסעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, המזכה אותו באותם תנאי עבודה כמו עובדי המעסיקים המשתמשים העובדים באותו מקום עבודה, קרי הנתבעים 1 ו-2 במקרה זה. אלה כוללים פועלי בניין המועסקים באתרי בנייה, מכוח צו הרחבה לענף הבנייה. עוד קבעה השופטת כי התובע התפטר מעבודתו ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. עם זאת, השופטת קיבלה את טענות התובעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה והפרשי שכר, והורתה לנתבעת 3 לשלם לתובעת 2,000 ₪ ו-36,924 ₪ בהתאמה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. כמו כן הורה השופט לנתבע 3 לשלם לתובע הטבות שונות נוספות, לרבות הפרשות לפנסיה (19,331 ש"ח), דמי חגים (2,197 ש"ח), פדיון חופשה (7,434 ש"ח), דמי הבראה (4,862 ש"ח) ושכר טרחת עורך דין (10,000 ש"ח). תביעת התובע כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחתה, והם לא חויבו בתשלום תגמולים כלשהם. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.