בג"צ 11243/02

תקציר

הערעור הנדון נדחה על יסוד פסק דינה של השופטת ד' דורנר, בהתאם לעמדותיהם של המשנה לנשיא ש' לוין והנשיא ברק, תוך התמקדות באי הקפדה של העותרת על סעיף 56ב לחוק הבחירות לכנסת. החוק דורש תנאים מסוימים למועמדות, שהם חיוניים להבטחת שוויון אלקטורלי. אי עמידתו של העותר בתנאים אלה הביאה לפיטוריו מבלי שנדרש לבחון האם הרשעתו כרוכה בקלון. העותר הורשע בהמרדה ובהתקהלות בלתי חוקית, הקשורה לארגון הפגנות לא אלימות ברחבי הארץ שמטרתן לשנות את מדיניות הממשלה. למרות גישתו הכנה והשלווה, בית המשפט קבע כי מעשיו חרגו מגבולות המחאה המותרים, מה שהוביל לעונש קל יחסית של שישה חודשי עבודות שירות. עם זאת, אין בכך כדי להשוות את החרפה הנדרשת לפסילת מועמדות לכנסת. השופט א' ריבלין הסכים והדגיש כי החוקים מגבילים את מי שנידון ליותר משלושה חודשי מאסר מהתמודדות, אלא אם כן העבירה תיחשב בלתי מבישה על ידי ועדת הבחירות המרכזית. די היה באי הגשת הבקשה הנדרשת לוועדה כדי לפסול את מועמדותו. בית המשפט הכיר באופיים המעורפל של חוקי ההמרדה ובהתנגשות הפוטנציאלית שלהם עם עקרונות דמוקרטיים וחופש הביטוי, תוך השוואה להבחנות המשפטיות בארה"ב בין סנגור גרידא לבין הסתה לאלימות. בסופו של דבר, מעשיו של העותר לא הצדיקו תווית של קלון, אך מחדליו הפרוצדורליים הביאו לדחיית ערעורו.