עת"מ 154/07

תקציר

העותרים, תושב קבע ישראלי ובני משפחתו, הגישו בקשה לאיחוד משפחות עם המשיב, משרד הפנים. הבקשה נדחתה בנימוק שהעותרים לא הוכיחו כי מרכז חייהם היה בישראל בתקופה הרלוונטית. העותרים עתרו לבג"ץ בבקשת ערעור על ההחלטה, בטענה כי הם מתגוררים בישראל משנת 1999. בית המשפט מצא כי חלק מנימוקי הדחייה לא היו משכנעים, לרבות ההסתמכות על דברים שנאמרו לכאורה על ידי אביו ואחיו של העותר, שלא הוקלטו בקלטות שמסר המשיב. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי טעמים נוספים תמכו בהחלטת המשיב, כגון היעדר ראיות אובייקטיביות למרכז חייהם של העותרים בישראל מעבר לחוזי שכירות ותשלומי שירותים. העותרים לא הציגו ראיות לחינוך הילדים בישראל, ומבדיקה שנערכה בכפר שבו טענו העותרים כי הם מתגוררים העלתה כי הם נחשבים לתושבים חדשים. בית המשפט קבע כי על המשיב לשקול מחדש את בקשת העותרים ולקבל החלטה חדשה על בסיס הקווים המנחים שהותוו בפסק הדין. כמו כן חויב המשיב לשלם לעותרים שכר טרחת עורך דין.