ע"פ 6255/03

תקציר

במקרה זה הועמד המערער, מנהל בית ספר, לדין בגין ביצוע מעשים מגונים בתלמידים. בתחילה זיכה אותו בית המשפט המחוזי מרוב סעיפי האישום, והרשיע אותו רק בסעיף אחד של מעשה מגונה, אך לא מצא כוונה לסיפוק מיני או להשפלה באחרים. עם זאת, בית המשפט העליון הפך החלטה זו, והדגיש כי מעשה מגונה עניינו בהתנהגות ובכוונתה, אשר ניתן לפרש על פי אמות המידה של החברה. בית המשפט קבע כי מעשיו של המערער, ובפרט של ילדים קטנים שנצטוו לחשוף את עצמם, נשאו מטבעם אופי מגונה, תוך הפרה של נורמות חברתיות ושל כבודם ופרטיותם של הילדים. על אף שהמערער טען למניעים חינוכיים, דחה זאת בית המשפט בקובעו כי תכליות חינוכיות אינן יכולות להצדיק מעשים כאלה תוך התעלמות מיסוד נפשי של השפלה מינית. בית המשפט העליון טען, כי גם אם המערער צפה פגיעה מינית סבירה, הדבר ראוי להרשעה. על פי נימוק זה, נמצא המערער אשם בכל האישומים. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר דין, בהתאם לעיקרון לפיו ההגנה על כבוד האדם ופרטיותו קודמת, ללא קשר למניעים הנטענים.