בש"א 21905/08

תקציר

התובעים, חברות המייבאות ומשווקות תבואה, תבעו את מדינת ישראל ואת חברת נמלי ישראל על סך 273,999,566 ₪, בטענה לגבייה שלא כדין של "לקיחת אגרות". המדינה ביקשה דחייה על הסף, בטענה להיעדר עילה ויריבות, וכן את תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות המדינה היו מוקדמות מדי וחייבו בירור ראייתי, מה גם שהמדינה לא תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהירים. בית הדין הדגיש כי פיטורים בשלב זה יגרמו נזק חמור לתובעים. באשר להיעדר היריבות, ציין בית המשפט כי טענת המדינה כי לא קיבלה את שכר הטרחה וכי הם הועברו לחברות אחרות שנויה במחלוקת על ידי התובעים ודורשת בירור. עוד קבע בית המשפט כי על פי החוקים הרלוונטיים, המדינה עשויה להיות אחראית לחובות הגופים המועברים אם אין להם יכולת לפרוע. בסוגיית העילה קבע בית המשפט כי טענת המדינה כי לא קיבלה סכומים כלשהם הקשורים לשכר הטרחה טעונה בירור עובדתי, במיוחד כאשר התובעים ביקשו השבה לפי חוק העשרה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי טענת התובעים לעוולה מתמשכת, שיש בה כדי לשלול את תקופת ההתיישנות, מחייבת שיקול ראייתי. המדינה חויבה לשלם את הוצאות התובעים בגין הבקשה, והתיק נקבע למשפט.