ת"צ 31472-02-18

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לאישור הגשת תביעה ייצוגית נגד חברת החשמל ומדינת ישראל, בעלת השליטה בה. המבקשים, בעלי מניות בחברת החשמל, טענו כי התנהלות המשיבים עולה כדי אפליית בעלי מניות, וטענו לעילות שונות להפליה זו. עם זאת, בית המשפט מצא כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. באשר לתעריפי החשמל קבע בית המשפט כי חברת החשמל, כחברה ממשלתית המספקת שירותים ציבוריים חיוניים, אינה מחויבת למקסם רווחים ולחלק דיבידנדים לבעלי המניות, שכן עליה לפעול גם על פי אינטרסים ציבוריים וחברתיים. גם טענות המבקשים בדבר פעילות חברת החשמל לקידום אינטרסים ממלכתיים, הלוואות קבועות, אי חלוקת דיבידנדים ומעשי שחיתות נדחו, שכן בית המשפט מצא כי הן חסרות שחר. בנוסף, בית המשפט קבע כי השמירה הנמוכה על אחזקות בעלי המניות הפרטיים בחברת החשמל, וחוסר ההשפעה הנובע מכך על הנהלת החברה, אינם מהווים אפליה. המבקשים החזיקו בעבר בחלק ניכר ממניות החברה, אך הם בחרו שלא למכור אותן במהלך הצעת הרכש בשנת 1986. בית המשפט התייחס גם לחובותיהם של בעלי השליטה והבהיר כי בעוד שעליהם לפעול בהגינות ובתום לב, המדינה לא נדרשה להציע באופן שוטף לרכוש את מניותיהם של בעלי מניות המיעוט. זאת ועוד, הסעד של רכישת מניות כפויה, בהיעדר הפליה מוכחת, לא היה ישים במקרה זה, מה גם שהמבקשים לא פתחו בהליך פרידה אישית. לבסוף הורה בית המשפט למבקשים לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.