ת"א 601/94

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה אזרחית מורכבת שעניינה סכסוך על הסכם מכר מקרקעין בין בני הזוג רום, המכונים המוכרים, לבין שני נתבעים שהיו רוכשי הקרקע המדוברת. המוכרים ביקשו לבטל את ההסכם שנחתם בספטמבר 1991, בטענה להפרת חוזה על ידי הנתבעים, קרי אי תשלום מחצית מהתמורה המוסכמת. המוכרים ביקשו גם פיצוי על השימוש שעשו הנתבעים בקרקע ודרשו את הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה. לחילופין, ביקשו להעביר את הסכום מהלוואת הנתבע שנלקחה לצורך תשלום יתרת המחצית של התמורה. יורשי המוכרים המקוריים, שנפטרו, הוחלפו כתובעים. הנתבעים, המכונים ביחד הרוכשים, הודו באי תשלום מחצית התמורה אך סיפקו הצדקות למעשיהם. עוד טענו כי המוכרים סלחו על ההפרה ולכן אין להם זכות לבטל את ההסכם. בנוסף, הרוכשים הפנו אצבע מאשימה זה כלפי זה, כאשר אחד הנתבעים טען כי השני הוא האחראי הבלעדי לפריצה. צד שלישי, המכונה הבנק, היה מעורב גם הוא, שכן הוא סיפק הלוואה לרוכשים עבור הרכישה. המוכרים טענו לרשלנות מצד הבנק בהעברת סכום ההלוואה לנתבעת במקום להם. בית המשפט בחן בקפידה את הראיות ופסק לטובת המוכרים. בית המשפט קבע כי הנתבעים הפרו באופן יסודי את הסכם המכר בכך שלא שילמו מחצית התמורה, דבר שהיה מרתיע אדם סביר מלהתקשר בהסכם כזה. נמצא כי המוכרים ביטלו את ההסכם כדין לאחר שהעניקו לנתבעים ארכה למילוי התחייבויותיהם, דבר שלא עשו. לפיכך, הסכם המכר נחשב בטל. בעניין ההלוואה והערבות הבנקאית קבע בית המשפט כי עניינים אלה אינם קשורים להסכם המכר ויש להתייחס אליהם בתביעת חוב לנאמן בגין נכסי הנתבע. גם טענות התובעים נגד הבנק נדחו, שכן משמעות ביטול הסכם המכר היא שלא הייתה לתובעים כל טענה כלפי הבנק. מבחינת השבה ופיצוי, בית המשפט הורה לתובעים לשלם לנתבעים סכום תוך ניכוי סכומים מסוימים בגין דמי שימוש ופיצוי בגין הפרת הסכם. הנתבעים נדרשו לפנות את החווה בתוך 90 יום והבנק נדרש לבטל כל שעבודים או הערות אזהרה לגבי הקרקע. לבסוף, נפסקו לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין מהנתבעים, בעוד בית המשפט בחר שלא לחייב את הבנק בהוצאות כלשהן. פסק דין מקיף זה נועד לפתור את המחלוקת המורכבת ולספק בהירות לכל הצדדים המעורבים.