מ"ח 5251/13

תקציר

המבקשים, שהורשעו בגניבה בידי אדם מוסמך ובעבירות ביטוח, הגישו בקשה שלישית למשפט חוזר. השופט פתח וציין את חריגותו של המשפט החוזר ואת הצורך לאזן בין השאיפה להגיע לחקר האמת לבין עקרון סופיות הדיון. באשר לטענת הראיות החדשות, מצאה השופטת כי טענות המבקשים התבססו על שלושה רבדים: שינויים בהגדרה המשפטית של העבירה, חוסר תשתית עובדתית וחוות דעת של שני מומחים שהראו לכאורה כי לא היה מקום להרשיע את המבקשים. השופט בחן ביסודיות כל אחת מהשכבות הללו ומצא שהן אינן משכנעות. ראשית, השופט הסביר כי ההגדרה המשפטית של גניבה נותרה עקבית לאורך כל ההליכים השונים ולא תמכה בטענות המבקשים. שנית, השופט סקר את הממצאים העובדתיים של בתי המשפט הקודמים והגיע למסקנה כי הם ביססו פגיעה באינטרס הקנייני של הלקוחות, יסוד הכרחי לעבירת גניבה בידי אדם מוסמך. השופטת הצביעה על מספר היבטים הממחישים את הפגיעה, ובהם הימנעותם של המבקשים מניהול משא ומתן ביטוחי בשם הלקוחות והכללת רכיבים מיותרים בפרמיות הביטוח. שלישית, השופטת התייחסה לחוות הדעת של מומחי המבקשים ומצאה אותן רצופות קשיים, לרבות סתירות ואי עקביות. יתר על כן, נראה כי חוות הדעת לא ערערו את התשתית העובדתית של ההרשעה, במיוחד בהתחשב בחלוף הזמן ובריבוי ההליכים הקודמים. השופטת דחתה גם את טענות המבקשים בנוגע לעבירות הביטוח. ראשית, השופטת חזרה והדגישה כי ללקוחות אינטרס עצמאי לרכוש ביטוח חיים וכי טענת המבקשים להפך נדחתה באופן עקבי בהליכים קודמים. שנית, השופט מצא כי טענת המבקשים לאכיפה בררנית לא נתמכה בראיות והועלתה מאוחר מדי. באשר לטענת המבקשים לעיוות דין, ציינה השופטת כי היא מבוססת על שני יסודות: חוסר כוונתו הנטענת של פרי להסתיר את שליטתו בחברות מסוימות ו"בישול" לכאורה של עדות עד מדינה על ידי רשויות אכיפת החוק. השופט מצא כי טענות המבקשים בנקודה זו אינן משכנעות וכבר הופרכו באופן נחרץ בהחלטות קודמות. השופט הדגיש כי הסתרת שליטתו של פרי נקבעה כעובדה על ידי כל הערכאות הקודמות וכי ניסיונותיו הנוכחיים להפריך זאת אינם נתמכים ואינם עקביים. לסיכום, קבע השופט כי בקשת המבקשים למשפט חוזר אינה עומדת בדרישות החוק ולכן נדחתה. שלילה גורפת זו כיסתה את כל העבירות בהן הורשעו המבקשים.