רע"פ 5227/08

תקציר

במקרה זה, בקשת רשות הערעור נדחתה בשל היעדר עילה ממשית לערער על ההרשעה או על גזר הדין. בית המשפט קבע כי טענות בדבר חומרת העונש מצדיקות ערעור רק אם קיימת סטייה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת, דבר שלא ניכר במקרה זה. המבקש הורשע לפי סעיף 62 לפקודת התעבורה בגין נהיגה תחת השפעה, שאינה דורשת ראיות מדעיות להוכחת שכרות, כגון בדיקות נשימה, דם או שתן. במקום זאת, שיכרון יכול להיות מבוסס באמצעות ראיות תצפיתיות. בית משפט השלום לתעבורה ביסס את החלטתו על עדויות השוטרים וסירובו של המבקש לעבור בדיקת נשיפה, שנחשבו אמינות. בית המשפט המחוזי בחן ודחה את טענות המבקש בדבר ליקויים פרוצדורליים ואישר את קביעות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר, בעקבות התקדים לפיו ערכאות ערעור אינן נוהגות לבטל ממצאים כאלה אלא במקרים חריגים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נמצא מנומק כראוי, תומך בהרשעה בעבירה חמורה ומוצא את העונש הולם. משכך, בהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות התערבות, הן ההרשעה והן גזר הדין אושרו, וכתוצאה מכך נדחתה בקשת הערעור.