ע"פ 2179/10

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים, שהרשיע את המערערת באי עמידה בתנאי רישיונה ובהפעלת שירות סדיר. המערערת החזיקה ברישיון להפעלת שירות אוטובוסים ציבורי בין ירושלים לגבעתיים. על פי כתב האישום, אחד האוטובוסים שהיו אמורים לצאת בשעה 17:00 מירושלים לא יצא בזמן וגרם אי נוחות לנוסעים, לרבות למתלונן שהמתין בתחנה. בית משפט קמא הרשיע את המערער על סמך עדויות המתלונן ונהג אוטובוס נוסף, וכן התחשב בצורך לשמור על יעילות ודייקנות בשירותי התחבורה הציבורית. המערער ערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין, וטען כי הממצאים התבססו על עדויות לא מהימנות וכי העונש היה מופרז. עם זאת, בית המשפט לערעורים דחה את הערעור על הכרעת הדין, ומצא את עדותה של המתלוננת אמינה ונתמכת בראיות אחרות. בית המשפט הסכים גם עם הדגש ששם בית משפט קמא על חשיבותם של שירותי תחבורה ציבורית במועד. עם זאת, ערכאת הערעור קיבלה חלקית את הערעור על גזר הדין, תוך ביטול ההוראה הנוגעת להתחייבות מנהליו של המערער, שכן היא לא התבקשה על ידי התביעה. בסיכומו של דבר, הערעור לא צלח, והמערער נקנס ב-30,000 ₪, חויב לשלם למתלונן פיצוי בסך 1,000 ₪, וניתנה לו אפשרות להתחייבות אישית בסך 50,000 ₪ להבטחת עמידה בתנאי הרישיון.