ת"א 39434-04-25

תקציר

החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני מבוססת על ניתוח מקיף של המסגרת המשפטית המסדירה את הסעד הזמני והעובדות הספציפיות שהוצגו על ידי הצדדים. בית המשפט בחן בקפידה את הדרישות למתן סעד כאמור, את סיכויי הצלחת תביעת המבקשים ואת מאזן הנוחות. **I. מסגרת פרוצדורלית לסעד זמני** פתח בית המשפט בהתוויית הבסיס המשפטי לסעד זמני, תוך התייחסות לתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו קובעת כי תכליתו של סעד זמני היא להבטיח זכות *לכאורה* במהלך הליכים משפטיים ולאפשר ניהול תקין ויעיל של ההליך או ביצוע פסק דין. תקנה 95 מפרטת עוד את התנאים למתן סעד זמני, המחייב את בית המשפט להשתכנע, על סמך ראיות מספיקות *לכאורה*, ב: * קיומה של עילת תביעה. * התקיימות התנאים למתן ההקלה. * נחיצותו של הסעד הזמני כדי להשיג את מטרתו. בית המשפט גם הדגיש את השיקולים המכריעים למתן סעד זמני, כמפורט בתקנה 95(ד): * **מאזן הנזק:** הנזק למבקש אם לא יינתן סעד לעומת הנזק למשיב אם יינתן, וכל פגיעה באינטרס הציבורי. * **זמינות של סעדים חלופיים:** האם קיימת תרופה חלופית פחות מזיקה שמשיג את אותה מטרה. * **תום לב של הצדדים:** בחינת כנות הצדדים לגופו של עניין והגשת התביעה והבקשה. בית המשפט ציין כי תקנות אלה מתבססות על פסיקה מבוססת, אשר הדגישה לאורך ההיסטוריה שלושה שיקולים עיקריים: * **עילת התביעה:** די בכך שהטענה היא יותר מקלת דעת ומעלה שאלות אמיתיות לדיון. * **מאזן הנוחות:** שקלול הנזק לכל אחד מהצדדים. * **יושר וצדק:** תום הלב של הבקשה והצדק הכולל של הסעד. חידוש או הבהרה משפטית מרכזית שהוזכרה על ידי בית המשפט היא הצורך להתאים את הערכת הזכות *לכאורה* למטרות הספציפיות של התקנות החדשות, תוך התמקדות בניהול תקין ויעיל של הליכים או ביצוע פסק דין. בית המשפט הזכיר גם את דוקטרינת "הכוחות המקבילים" המבוססת, לפיה עוצמת התביעה יכולה להשפיע על חומרת דרישת מאזן הנוחות. עם זאת, הוא גם חזר על נטייתה של הפסיקה לתעדף את מאזן הנוחות. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי סעדים הוגנים, כגון סעד זמני, מחייבים התחשבות בתום לב וביושר. **השני. ניתוח סיכויי ההצלחה של המועמדים** הערכת בית המשפט לגבי סיכויי ההצלחה של המבקשים התמקדה בשאלה האם נוצר חוזה מחייב. הסוגיה המרכזית הייתה היעדר חתימת המשיב על טיוטת החוזה והנספח. בית המשפט הפנה לפסיקה המבוססת (ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן) המתווה שני יסודות מצטברים לכריתת חוזה ממסמך: * **כוונה ליצור חוזה מחייב:** הדבר נלמד מלשון המסמך, תוכנו והתנהלות הצדדים. הביטוי "בכפוף לחוזה פורמלי" מצביע בדרך כלל על שלב ביניים, אם כי לא תמיד הוא מכריע. * **ודאות/ספציפיות:** זה דורש התכנסות של רצונות לגבי התנאים המהותיים של העסקה. בית המשפט הסתמך גם על ע"א 8570/09 סמירה חגולי נ' עיריית ראשון לציון, שהתייחס למעמדה של טיוטת הסכם, וקבע כי אופייה המחייב תלוי בתפיסת הצדדים בעת כריתתו ובכוונתם לשכלל חוזה מחייב. בהחלת עקרונות אלה על העובדות, מצא בית המשפט ספק רב אם התקיים מפגש מוחות לגבי כל המונחים המהותיים, במיוחד לאור דרישות הרגע האחרון של המבקשים שחרגו מההבנה המוקדמת. בית המשפט ציין את היעדר הראיות התומכות בטענות המבקשים בדבר הבטחות בעל פה בנוגע לשינויים אלה. באופן מכריע, בית המשפט הדגיש את המשמעות המשפטית של חתימות ביצירת חוזה. בהסתמך על עבודתם המחקרית של פרידמן וכהן, ופסיקה כגון ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' דינה ג'רבי, הדגיש בית המשפט כי חתימה היא ביטוי ראשוני לכוונה, ומסמך ללא חתימה יוצר חזקה כנגד אופייה המחייב. הנחה זו דורשת ראיות משמעותיות כדי להתגבר עליה. בית המשפט הצביע על מספר גורמים שפגעו בעניינם של המבקשים: * **היעדר חתימת המשיב:** המשיב הכחיש במפורש את החתימה, וטיוטת החוזה עצמה כללה כתב ויתור ברור לפיו הוא אינו מחייב אלא אם כן נחתם על ידי כל הצדדים. * **כתב ויתור על טיוטה:** טיוטת החוזה כללה הצהרה בולטת ומודגשת שהיא חלק מהמשא ומתן ואינה מחייבת ללא כל החתימות, ולא יכולה לשמש כראיה. בעוד שהוצגה גרסה ללא כתב ויתור זה, בית המשפט נימק שהיא ככל הנראה הוכנה לקראת הסכם סופי, ודרישותיהם הבאות של המבקשים ביטלו ציפייה זו. * **נסיבות הפגישה:** עדותה של גב' שבירו הצביעה על כך שהיא הייתה מוטרדת ולא הייתה בעמדה לנהל משא ומתן רגוע. התקרית שבה נפצעה המבקשת 1 סיבכה עוד יותר את המצב, והצביעה על כך שכל הוויתורים שנעשתה על ידי גב' שבירו נבעו מדאגה ולא מהסכמה נחרצת לתנאים החדשים. * **התנהלות המבקשים לאחר האירוע:** המשך ההתמקדות של המבקשים בעניינים עסקיים גם לאחר האירוע הרפואי, ופעולותיהם החפוזות לכאורה לתשלום הפיקדון, נתפסו בחשדנות. * **הודעת טקסט מעו"ד נגר:** בית המשפט הסתמך במידה רבה על הודעתו של עו"ד נגר לפיה המבקשים אינם מחויבים להעביר תשלום עד לקבלת החוזה החתום. התשלום המאוחר יותר של המבקשים, למרות הודעה ברורה זו, העלה שאלות רציניות לגבי תום ליבם ודבקותם בהליך המשפטי. * **השמטות בתצהיר:** הימנעותה של המבקשת 1 מלהזכיר בתצהירה את הודעת הטקסט המכריעה של עו"ד נגר וחוסר העקביות בהסברה לתשלום החפוז, החלישו עוד יותר את מהימנותה והצביעו על ניסיון להציג גרסה סלקטיבית של האירועים. על סמך ממצאים אלה הגיע בית המשפט למסקנה כי טענת המבקשים לשיקול דעת שיוביל לחוזה מחייב על סמך חתימתם בלבד היא בעייתית, וסיכוייהם להצליח בתביעה העיקרית אינם גבוהים. **השלישי. איזון של נוחות** בית המשפט העריך את הנזק הפוטנציאלי לכל צד אם הסעד הזמני יינתן או יידחה. **טיעוני המבקשים:** * אם לא יינתן הסעד, הם יאבדו את האפשרות לרכוש את הדירה. * הם תיארו את הדירה כייחודית בשל מיקומה בקומה השנייה, מרפסת ל*סוכה* ופריסה המתאימה לאורח חייהם הדתי. **טיעוני המשיב:** * הנזקים הנטענים על ידי המבקשים אינם בלתי הפיכים וניתן לפצות אותם כספית. * דירות אחרות עם איכויות דומות עשויות להיות זמינות. * סכום ההנחה לבדו לא היווה עילה מספקת לצו מניעה. * דחיית צו המניעה תאפשר למשיב למכור את הדירה ולממש את זכויותיה בקניין. * השארת הצו על כנו תמנע מהמשיב למכור ועלול לפגוע בפעילותה העסקית ובמימונה. * בניית הדירה לא הושלמה, ועיכובים שייגרמו עקב צו המניעה יובילו לנזקים נוספים. * שינויים שיתאימו לקונה ידרשו הריסה ושיפוץ, יגררו עלויות משמעותיות ועלולים לגרום לבעיות עם דיירים אחרים. **ממצאי בית המשפט:** בית המשפט מצא כי המבקשים לא הוכיחו נזק בלתי הפיך העולה על הנזק הפוטנציאלי של המשיב. * המבקשים לא התמודדו עם חסרי בית, והתגוררו בדירת 5 חדרים. * התעניינות בעבר בדירות אחרות באותו מתחם הצביעה על קיומן של אפשרויות חלופיות, וייתכן שהדירה הנוכחית לא הייתה הבחירה העיקרית שלהם בתחילה. * ה"ייחודיות" הנתפסת של הדירה לא הייתה משכנעת מספיק כדי לגבור על שיקוליה הכספיים והתפעוליים של המשיבה. לעומת זאת, בית המשפט הכיר בפגיעה משמעותית במשיב: * מניעת מכירת הדירה פגעה בזכויות הקניין שלה וביכולתה לנהל עסקים. * העיכוב במכירה, ללא חוזה חתום, עלול להשפיע על התחייבויות המימון. * הבנייה הלא גמורה פירושה שכל עיכוב ימנע את השלמת הבנייה על פי מפרט הרוכש, מה שיוביל לעלויות הכרוכות בהריסה ושיפוץ, ולתביעות פוטנציאליות מצד דיירים אחרים. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי מאזן הנוחות אינו לטובת המבקשים. **הרביעי. תום לב וידיים נקיות** בית המשפט ציין במפורש כי שיקולי תום לב אינם תומכים בקבלת הבקשה. זה התבסס על: * אי גילוי המבקשים בבקשתם כי המשיב לא חתם על החוזה. * תיאורם המטעה של נספח החוזה כ"חתום ומאושר". * תשלום הפיקדון כאמור לאחר קבלת הודעה ברורה כי לא התקיימה התחייבות חוזית ללא חתימת המשיב. **V. סיכום** לאור סיכויי ההצלחה הבלתי מספיקים של תביעת המבקשים, מאזן הנוחות השלילי והחשש לתום ליבם, דחה בית המשפט את הבקשה לצו מניעה זמני**. המבקשים נדרשו לשאת בהוצאות המשיב בגין הבקשה.