ת"א 373/99

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעים, הגישה נגדם תביעה בגין תאונת עבודה שאירעה בעת שניסתה להוציא פחית ממדף, שגרמה לה לחבלות קשות בידה הימנית, שהיא ידה הדומיננטית. הקופסאות שאוחסנו על המדף היו כבדות ואוחסנו בצורה לא נכונה ללא כל "גידור". הדבר היווה הפרה של חובת הזהירות של הנתבעים כלפי התובע. לפיכך, רשלנות הנתבעים הייתה הגורם לתאונה. טענת התובעת כי אין להטיל עליה אחריות לרשלנות תורמת התקבלה. מכאן, שעל הנתבעים לשאת במלוא האחריות לנזק שנגרם לתובע. נכות רפואית לצמיתות של התובע נקבעה בשיעור של 10%. עם זאת, בהתחשב באופי פגיעתה והשפעתה על יכולתה לעבוד כטבחית, נקבע לה נכות תפקודית בשיעור של 15%. בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין מספר נזקים. ראשית, בגין כאב וסבל נפסקו לתובע 35,000 ₪. שנית, בגין הפסדי שכר בעבר, הסכום עמד על 126,116 ₪, שחושב על בסיס שכרה של התובעת לפני התאונה ונכותה התפקודית. שלישית, בגין אובדן כושר השתכרות עתידי נפסקו לתובע 147,848 ₪, המחושבים לפי השכר הממוצע במשק ושיעור נכות תפקודית בשיעור של 15%. רביעית, עבור עזרת צד ג' קיבל התובע 50,000 ₪ לכיסוי הוצאות שכירת עזרה בעבודות הבית בעבר ובעתיד. לבסוף, בית המשפט לא פסק לתובע כל פיצוי בגין הוצאות שונות בשל היעדר מסמכים מוכיחים. לאחר ניכוי תשלומי הפיצויים של המוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 247,729 ₪. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ. פסק הדין דן גם בסוגיית הסמכות והגיע למסקנה כי בית המשפט המחוזי הוא הסמכות המתאימה לדון בתביעה.