ע"א 332/80

תקציר

פסק הדין הנדון הוא תוצאה של מחלוקת על פירוק שותפות והסדר חשבונות בין המערער, חיטרמן, לבין המשיב, חברה בבעלותו וצד אחר. פקודת השותפויות [נוסח חדש] תשל"ה-1975 ותקנות סדר הדין האזרחי משנת 1963 עומדות במרכז תיק זה. היטרמן ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שפסק לטובת המשיב. פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן על ידי השופט ט' אור, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את הערעור. סלע המחלוקת המרכזי היה סירובו של בית משפט קמא לאפשר להיטרמן להציג ראיות נוספות מעד מומחה או רואה חשבון לאחר שהמומחה שמונה מטעם בית המשפט הגיש את חוות דעתו. בית המשפט העליון קבע כי בעוד שבדרך כלל מותר לצדדים להציג ראיות גם לאחר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, יש להתחשב בכוונת הצדדים טרם המינוי. במקרה דנן נמצא כי הצדדים התכוונו שחוות הדעת של המומחה שמינה בית המשפט תהיה הראיה היחידה שהוצגה בנוגע להסדר חשבונות, ועל כן החלטתו של בית משפט קמא שלא לאפשר ראיות נוספות הייתה מוצדקת. השופטת ט' אור פירטה את נסיבות מינוי המומחה, והדגישה כי הצדדים הסכימו להפקיד בידי המומחה את יישוב הסכסוך הסופי, דבר המעיד על כוונתם לקיים את חוות דעתו. יתר על כן, תפקידו של המומחה חרג מתפקידו של מומחה טיפוסי שמונה על ידי בית המשפט, על גבול תפקידו של בורר, שכן ניתנו לו סמכויות נרחבות לאסוף ראיות ולשמוע את טענות הצדדים. פסק הדין סיכם גם את עיקרי ממצאיו של בית משפט קמא באשר למהות השותפות, מועד פירוקה וזכאויותיה של היטרמן. השופט ט' אור הגיע למסקנה כי החלטת בית משפט קמא נכונה וכי אין מקום להתערב, ולכן דחה את הערעור והורה להיטרמן לשלם למשיב הוצאות בסך 25,000 ₪. השופטים א' ברק וש' נתניהו הסכימו עם פסק הדין.