ת"א 43099-09-24

תקציר

החלטת בית המשפט שלא להיעתר לבקשת המבקשים לסעד ביניים מבוססת על שני שיקולים עיקריים. ראשית, המבקשים לא הוכיחו סיכויי הצלחה גבוהים בתביעתם, כנדרש לסעד ביניים. מהראיות שהוצגו עולה כי ביטול ההסכם על ידי המשיבים תואם את תנאי החוזה. טענות המבקשים להחרגת מקרה זה מהוראות החוזה מטילות עליהם נטל שכנוע, אשר ספק אם יוסר בהליך העיקרי. בנוסף, התנהלות המבקשים, המאופיינת בחוסר שקיפות ובעיכובים בהליכי התכנון והבנייה, אינה תומכת בטענתם. שנית, מאזן הנוחות אינו לטובת המבקשים. מתן סעד ביניים יחייב את המשיבים למבקשים לאורך כל ההליך, ויגרום לאי נוחות משמעותית, במיוחד נוכח גילם המתקדם של המשיבים. לעומת זאת, דחיית סעד ביניים לא תפגע באופן משמעותי במבקשים, שיכולים לתקן את תביעתם ולהמשיך לחפש פתרונות דיור. כמו כן, בבקשת המבקשים נפלו פגמים, לרבות מקרים של ידיים לא נקיות ופעולות בלתי מורשות, המחלישים את מעמדם. בהתחשב בסיכויי ההצלחה הנמוכים של התביעה, במאזן הנוחות ובהתנהלות המבקשים, מגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.