תמ"ש 31712-07-20

תקציר

התובע ושבעת אחיו ירשו משק חקלאי מהוריהם. לאחר מות אמם דנו האחים בגורל החווה וסיכמו כי אחיהם, הנתבע, יטפל בחובות החווה ויירש את הנכס. בתמורה, יפצה הנתבע את אחיו על חלקם. האחים חתמו על תצהירי הסתלקות מהירושה, והחווה נרשמה על שם הנתבע. התובע תבע את הנתבע על כך שלא פיצה אותו ואת אחיו על חלקם, וביקש סעד כספי. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. ההסכמות בעל פה שערך התובע לפני חתימת תצהיר ההסתלקות לא עוגנו בכתב. יתר על כן, אדישותם של האחים לחובות החווה והערכת שוויה של החווה באותה עת הצביעה על כך שהאחים ביקשו להתחמק מתשלום החובות הגבוהים. בית המשפט בחן גם את הוראות הסכם החלקה המסדירות את זכויות הירושה של החווה ומצא כי זכויות הרשות בחווה אינן חלק מהעיזבון. מאחר שהסכם החלקה לא קבע פיצוי כספי לאחים שלא ירשו את המשק, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנתבעת אינה חייבת לפצות את התובע. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענת התובע בדבר זכותו לקבל רווחים והכנסות שוטפות שהופקו מהמשק. הצהרותיו הסותרות של הנתבע והודאותיו בהליכים שונים תמכו בטענת התובע כי הנתבע הסכים לחלוק ברווחים אלה. בקשתה הנוספת של התובעת לפיצוי בגין מטלטלין שהושלכו על ידי הנתבעת נדחתה מאחר שלא הועלתה בתביעה הראשונית ובהיעדר ראיות מספיקות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את תביעת התובע לפיצוי בגין חלקו במשק ונזקי מטלטלין. בית המשפט קיבל את התביעה בדבר זכותו של התובע לקבל רווחים, פירות והכנסות מהמשק, והעניק לתובע סכומים אלה בתוספת ריבית והצמדה מיום קבלתו של הנתבע. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.