ת"א 59734-08-18

תקציר

התובע תבע את מבטחת רכבו (הנתבעת מס' 1) לאחר שנפגע בכתף שמאל כאשר החליק בחניון התת קרקעי של בניין מגוריו בעת שיצא מרכבו לאחר חנייתו. התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התובע נקב גם בשמן של חברות ניהול הבנייה (הנתבעות 2 ו-3) והמבטחת שלהן (הנתבעת מס' 4) בטענה כי התרשלו בתחזוקת החניון. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים וקבע כי האירוע מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים. השופטת קבעה כי פציעתו של התובע אירעה בעת שירד מרכבו ולכן היא מכוסה בפוליסת ביטוח הרכב שלו. לחילופין, מצאה השופטת כי התובעת לא הוכיחה די הצורך כי רשלנותם הנטענת של הנתבעים 2 ו-3 גרמה לתאונה. לאחר מכן פסק השופט את נזקי התובע. לתובע נקבעה נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 13% על ידי מומחה אורתופדי שמונה על ידי בית המשפט. השופט קיבל הערכה זו לאחר ששני הצדדים סירבו לחקור את המומחה חקירה נגדית. השופטת מצאה כי התובע לא הוכיח די הצורך כי פגיעתו פגעה באופן משמעותי בהכנסותיו, מה גם שעיקר עבודתו הייתה ניהולית ולא תובענית פיזית. לפיכך, קבעה השופטת כי נכותו התפקודית של התובע תואמת את נכותו הרפואית. השופטת פסקה לתובע 20,000 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר, 190,000 ש"ח בגין ירידה בכושר ההשתכרות, 20,000 ש"ח בגין צורך בעזרה מאחרים, 5,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות וניידות ו-19,067 ש"ח בגין נזק לא ממוני. בסך הכל נפסקו לתובע פיצויים בסך 254,067 ש"ח. הנתבע מס' 1 חויב לשלם סכום זה בצירוף שכר טרחה, הוצאות וריבית לתובע. בנוסף, חויב הנתבע מס' 1 לשלם לנתבעים 2 ו-4 15,000 ש"ח הוצאות משפט והוצאות משפט, מאחר והתובע תיקן את תביעתו כלפיהם עקב התנערותה הראשונית של הנתבעת מס' 1 מאחריות.