ע"א 657/77

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על האחריות לתיקון קירות חיצוניים של בית שכור. השוכר, ששכר דירה מהמשכירים, פנה לבית הדין לשכירות בבקשה לחייב אותם, על פי סעיף 68 לחוק הגנת הדייר, לשאת במחצית מהוצאות תיקון הקירות שלא עמדו בלחות מבחוץ. בית הדין לשכירות נעתר לבקשת השוכר, אך החלטה זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לאחר מכן ערער השוכר לבית המשפט העליון. דעת הרוב של בית המשפט העליון, שנכתבה על ידי השופט לנדוי, קבעה כי קירותיו החיצוניים של בית המושכר לדייר יחיד אינם משמשים את השוכר באופן ייחודי, ועל כן המשכיר אחראי לתיקונם כאמור בסעיף 68(א) לחוק הגנת הדייר. סעיף זה קובע כי על המשכיר לבצע את התיקונים הדרושים לתחזוקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, למעט תיקונים באותם חלקי בית הנמצאים בשימוש ייחודי של השוכר. זכותו של האחרון להשתמש בקירות החיצוניים אינה בלעדית אלא סבירה, ולכן הקירות החיצוניים תוחמים את הנכס המושכר ונועדו להגן עליו. כמו כן, דעת הרוב טענה כי התיקונים הנדרשים לצורך תחזוקת הבית נכללים בגדר תקנות הגנת הדייר. עבודות אלה, שמטרתן לסתום את הסדקים בין הבלוקים שהיוו את הקירות, לא נחשבו לעבודות בנייה יסודיות הדורשות נסיבות חריגות כאמור בסעיף 70 לחוק. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר על כנו את פסק דינו של בית הדין לשכירות, תוך שינויים בסכומים שנגבו מהמשכירים. השופט כהן חלק על כך, וטען כי הקירות החיצוניים של הבית המושכר כלולים בחלקי הבית הנמצאים בשימושו הבלעדי של השוכר. לדברי כהן, זכותו של השוכר להשתמש בקירות אלה אינה בלתי מוגבלת אלא סבירה, ואופן השימוש עשוי להיות מוגבל על ידי חוזה השכירות או על פי חוק. עם זאת, העובדה שהשימוש מוגבל אינה שוללת את השימוש הבלעדי של השוכר בחוזה. כהן שקל את פסקי הדין הקודמים ואת כוונת המחוקק מאחורי החוקים הרלוונטיים והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור.