ע"ע 309/03

תקציר

התיק נסוב סביב ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב, אשר דחה את בקשתו של מר לוי לאשר את עיקול הכספים המוחזקים על ידי הקרן המרכזית לפיצויי פיטורים (הקרן) מטעם רוזנמן נסיעות ותיירות (1992) בע"מ (החברה), לאחר פיטוריו לאחר 37 שנות עבודה. מר לוי טען כי מעסיקתו לשעבר, הגב' עמליה רוזנמן, שהחזיקה ב-99.45% מהחברה, מנסה לעשות שימוש לרעה בנכסי החברה, לרבות הכספים בחשבון פיצויי הפיטורים, וכי הקרן שותפה למאמצים אלה. בית הדין האזורי דחה את בקשתו של מר לוי בהתבסס על סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, המגן על כספי פיצויי פיטורים מפני עיקול. עם זאת, בית הדין לערעורים פסק לטובתו של מר לוי, וקבע כי בנסיבות חריגות, עובד רשאי לצרף סכומים שמורים להבטחת פיצויי הפיטורים שלו, בתנאי שהוא יכול להוכיח סיכון להפסד וזכאויות של עובדים אחרים לא ייפגעו. במקרה זה, מר לוי עמד בתנאים אלה, המצדיקים את עיקול כספי החברה בקרן. בנוסף, ציין בית המשפט כי מר לוי יכול היה לבקש צו מניעה למניעת משיכת כספים, אשר היה משיג את אותה מטרה מבלי לסתור את חוק פיצויי פיטורים. החלטת הרוב אישרה את הערעור והתירה את העיקול, כאשר השופט פליטמן חולק על כך, בטענה כי צו מניעה היה סעד ראוי יותר. פסק הדין הדגיש את הצורך להגן על זכאויות העובדים והציע ליידע את המפקח על הבנקים בפסק הדין.