ת"א 2212/01

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק באישור תביעה ייצוגית בישראל. השופטת, השופטת ציפורה ברון, קובעת כי לא ניתן לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית לתקופה שקדמה ליום 12.3.99, בנימוק שפג תוקפה מכוח תקופת ההתיישנות. התביעה, שראשיתה באוגוסט 1997, נדחתה במקור בבית המשפט המחוזי בנימוק שלא ניתן להגישה כתובענה ייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי. על החלטה זו הוגש ערעור, אך בטרם ניתן היה לדון בערעור חוקקה הכנסת בשנת 2006 את חוק תובענות ייצוגיות, שהתיר לדון בתיקים אלה כתובענות ייצוגיות. עם זאת, החוק קבע גם תקופת התיישנות ייחודית למקרים מסוג זה, הקובעת את המגבלה על שבע שנים מיום פרסומה (12.3.2006). מאחר שהאירועים הנדונים התרחשו מחוץ לחלון זמן זה, קובעת השופטת ברון כי התביעה פקעה ולא ניתן לאשר אותה לתקופה הנדונה. השופט דוחה גם את טענת התובע כי יש לחשב את תקופת ההתיישנות על פי המועד שבו נודע לו על עובדות המקרה, כמפורט בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, וקובע כי היה על התובע לדעת את העובדות בעת התרחשות האירועים. לבסוף, השופט קובע כי הנאשם אינו מנוע מלהעלות בשלב זה את טענת ההתיישנות וקובע את התיק למשפט באפריל 2010.