ת"צ 35923-01-20

תקציר

התובע, שנטל הלוואה מהבנק הנתבע, הגיש תביעה ייצוגית בטענה כי הבנק הפר את הסכם ההלוואה בכך שסילק את ההלוואה באופן שונה מהמוסכם. התובע טען כי היה צריך לסלק את ההלוואה בשיטת שפיצר וכי מחדל הבנק גרם נזק כספי לחברי הקבוצה. בית המשפט בחן את הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית ומצא כי התובע עמד ברף ההוכחה הנדרש לקיומה של אפשרות סבירה של עילת תביעה. טענת הבנק כי המודל הכלכלי להסדרת תשלומי ההלוואה לא היווה שיקול מרכזי בעת נטילת ההלוואה, וכי התובע לא גילה בקיאות כלשהי במונחים בנקאיים, העלתה ספק אם שיטת הסילוק אכן מהותית לתובע. עם זאת, בית המשפט סבר כי ספק זה אינו רלוונטי לאישור התובענה הייצוגית, שכן הוא דרש בירור בשלב ההוכחות. עוד קבע בית המשפט כי הבנק לא סיפק הסבר מהותי למודל הכלכלי שנבחר לסילוק ההלוואה, שהיה נדרש בנסיבות המקרה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענת התובע כי היה מקום לסלק את ההלוואה לפי שיטת שפיצר נתמכת במסמכים רלוונטיים, לרבות תעודת זהות בנקאית המעידה על רישומי הבנק עצמו של שיטת סילוק ההלוואה כשפינצר. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להיעתר לבקשה לאישור התובענה הייצוגית, להגביל אותה לעילת התביעה בגין הפרת חוזי הלוואה, והגדיר את הקבוצה כלקוחות שנטלו הלוואות בריבית משתנה מהבנק בתנאים ספציפיים. שאלות הקבוצה המשותפת נגעו להפרת חוזה ונזק, בעוד עילות תביעה אחרות יידונו במהלך ההליך לגופו. בית המשפט הורה לבנק לשאת בשכר טרחת עורך דינו של התובע עד לשלב ההחלטה והתיר לצדדים פרק זמן של 60 יום להידברות כדי לאשר פשרה, אם בכלל.