תא"מ 30967-03-20

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובעים לפיצוי מהנתבעת בגין איחור במסירת דירה שנמכרה על פי חוזה הקושר בין תשלום מלא עבור הדירה לבין מסירתה. התובעים, שהיו זכאים על פי החוזה לדחות את התשלום האחרון עבור הדירה החדשה בעודם ממתינים למכירת דירתם הקודמת, טענו כי שתי החובות, שלהם לשלם ושל הנתבע למסור את החזקה, אינן תלויות זו בזו. עם זאת, השופטת קבעה כי לשון החוזה התנתה את התחייבות הנתבעת בתשלום מלא של התובעים, ומאחר שהתובעים לא מכרו את ביתם המקורי במועד המסירה שנקבע, הנתבעת הייתה זכאית לדחות את החזקה עד לתשלום היתרה במלואה, דבר שקרה רק ביום 23.6.2020. כמו כן, השופטת מצאה כי התחייבות הנתבעת למסור את הדירה במועד הנקוב בחוזה לא הופרה, שכן הדירה נמסרה יום לפני ביצוע התשלום המלא, ביום 22.6.2020. השופטת דחתה גם את ניסיונם של התובעים להשתמש בדוקטרינת ההשתק השיפוטי – המבוססת על טענות הנתבע בתביעה אחרת – כדי לתמוך בטענתם, וקבעה כי עמדות הנתבע אינן סותרות. משנכשלה תביעת התובעים לגופה, נפסקו לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין.