ת"צ 41481-04-19

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה שהגיש חבר בקבוצת תובענות ייצוגיות בישראל. המבקשת ביקשה לשנות את נוסחה ואופן פרסומה של הודעה בדבר בקשה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית. השופטת פתחה וציינה כי בקשות מסוג זה מטופלות בדרך כלל בשלב מקדמי ביותר וכי למבקש, כחבר קבוצה, לא הייתה זכות קנויה לקבוע את נוסח ההודעה או את אופן פרסומה. על פי הסעיפים הרלוונטיים בחוק התובענות הייצוגיות, לבית המשפט שיקול דעת רחב בעניין זה. השופט הדגיש כי מטרת ההודעה היא ליידע את הציבור על הבקשה לאישור הסדר הפשרה ועליה לכלול רק את עיקרי הסדר הפשרה. בית המשפט מצא כי התוספות המבוקשות על ידי המבקש להודעה, לרבות ציון שיעור הפחתת פחת וציון שמות עיתונים ספציפיים לפרסום, היו מיותרות. די היה בהודעה כפי שעמדה על כנה, והצעותיו של המבקש אף עלולות לשבש את ההבנה. מאחר שעברית היא השפה השלטת בישראל, ורוב האזרחים הערבים דוברים גם עברית, לא ראה בית המשפט צורך לפרסם את ההודעה בשפה הערבית. לבסוף, בית המשפט גם פסק שלא להציב את ההודעה באתרי האינטרנט של הנתבעים, וקבע כי די בשיטות הפרסום הנוכחיות, לרבות קבוצת פייסבוק ייעודית. מאחר שהבקשה נדחתה, לא היה צורך לקבוע מועד חדש להגשת התנגדויות, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.