ת"צ 33378-01-13

תקציר

המבקשת ביקשה לאשר תובענה ייצוגית נגד המשיב, בטענה כי המשיבה חייבה את לקוחותיה באופן פסול בגין שימוש פסול בביגטטוק, כרטיס ביקור המשווק על ידי המשיבה לשיחות בינלאומיות. המבקשת טענה כי המשיבה הפרה את חובתה החקוקה על פי חוק התקשורת ואת תנאי רישיונה ממשרד התקשורת, בכך שגבתה תשלום מלקוחות בגין שיחות עוד לפני שמספר היעד נענה, ובגין שיחות שלא הושלמו. כן טען המבקש לעשיית עושר ולא במשפט, רשלנות וחוסר תום לב מצד המשיב. עם זאת, הטענה העיקרית בדבר עיתוי ההתקשרות נזנחה על ידי המבקש. בית המשפט בחן את יתר הטענות, שבמרכזן הטענה כי המשיבה הפעילה את שירות החיוג הבינלאומי ללא אישור משרד התקשורת, וכי השירות נוגד את הוראות רישיון המשיב. נמצא כי המבקשת לא הביאה כל ראיה שתתמוך בטענה כי המשיבה לא דיווחה למשרד התקשורת על תעריפים, והטענה נדחתה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המשיב גבה תשלום שלא כדין עבור מקטע שיחות אומניטלקום, שכן הגדרת קבוצת המבקש לא כללה קטע זה. זאת ועוד, טענת המבקש כי מעשיו של המשיב עמדו בסתירה להוראות נספח י' לרישיון לא התקבלה, שכן בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב כי נספח י' אינו חל על המקרה הנוכחי. טענות נוספות של הטעיה, רשלנות וחוסר תום לב נדחו אף הן על ידי המבקש או נדחו על ידי בית המשפט. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. הבקשה לאישור התביעה הייצוגית נדחתה, והשירות המדובר הופסק כבר בשנת 2017.