ע"ש 1003/02

תקציר

המערער, קבלן המתמחה בעבודות טיח וריצוף, חויב במס תשומות על ידי המשיב, מינהל מס ערך מוסף (מע"מ), לשנים 1998-1999 ואמצע שנת 2000, בסך של כ-700,000 ₪. המערערת ערערה על שומה זו, בטענה כי החשבוניות המדוברות תקפות ומייצגות עסקאות אמיתיות. המשיב הציג מנגד ראיות לכך שחלק מהחשבוניות הוצאו שלא כדין ולא ייצגו עסקאות בפועל. בית המשפט פסק לטובת המשיב ודחה את הערעור. בית המשפט ביסס את החלטתו על כך שהמערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי החשבוניות הוצאו כדין. טענת המערער כי נטל ההוכחה צריך להיות על המשיב לא התקבלה, שכן בית המשפט קבע כי מדובר בשאלה עובדתית של פנקס, כאשר נטל ההוכחה מוטל על המערער. החשבוניות שהוציא אבראהים עקל, שהיוו חלק ניכר מהשומה, נמצאו פיקטיביות, בהתבסס על הודאתו של עקל עצמו בחקירה. בנוסף, הסברו של המערער ביחס לחשבוניות אלה היה סותר ולא משכנע. בית המשפט בחן גם חשבוניות על שמם של ברגותי ואהיל הינדי ומצא כי המערער לא הוכיח די הצורך את חוקיותן. טענת המערער כי רואה החשבון שלו אימת את זהותם ואישורי המס של הקבלנים לא הוכחה בעדותו של רואה החשבון. זאת ועוד, לא התקיים המבחן האובייקטיבי לחוקיות הוצאת החשבונית, כפי שהותוו במקרים קודמים. ככלל, הגיע בית המשפט למסקנה כי הערעור לוקה בחסר, ובקשת המערערת להחזר מע"מ עסקה נדחתה. המערערת חויבה לשאת בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, בהפרשי ריבית והצמדה.