ע"א 40749-09-11

תקציר

פרשת טולדנו (עו"ד יניב אינסל ועו"ד עמית עובדיה נ' יעקב לרנר, עו"ד שמואל סודרי) נסובה סביב חוזה לעשיית רווחים שנחתם בין המערער, איש עסקים ובעל נכס, לבין המשיב, משקיע. המערערת ניהלה את תיק ההשקעות של המשיב ללא יכולת למשוך כספים. בחוזה, שהיה תקף לשנה, נקבע כי המערערת תשקיע את הסכום הראשוני של 250,000$ ותחזיר למשיב סכום מינימלי של 262,500$ בתום התקופה, יחד עם סכום נוסף אם יושגו תשואות גבוהות יותר. החוזה כלל גם הוראות לסיום מוקדם ופירעון במקרה של אי ציות. למרות שהמערערת לא עמדה ביעדים, הסכימו הצדדים להאריך את החוזה מספר פעמים. בסופו של דבר הגיש המשיב תביעה בדרישה לקבל את יתרת הסכום, סכומים נוספים שהושקעו וריבית פיגורים. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, והורה למערערת להשיב את הסכום המינימלי בצירוף ריבית, אך דחה את התביעה לסכומים נוספים וריבית פיגורים מעבר לריבית כדין. שני הצדדים ערערו. בית הדין לערעורים קבע כי החוזה הוא לתקופה קצובה עם רשת ביטחון למשיב. מאחר שהמערערת לא מסרה הודעה בכתב על השגת היעד והמשיבה לא ביקשה המשך השקעה, לא הופעל מנגנון סיום החוזה. בית המשפט מצא כי החוזה הוארך בתנאיו המקוריים, לרבות חובת הפירעון המינימלית. עם זאת, המשיב היה אחראי חלקית גם לנזק בשל חוסר המעש שלו, וחלקו נקבע על 25%. באשר לסכומים הנוספים, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הם אינם מכוסים בחוזה, אך יש לכלול את התמורה ממכירתם בסכומים שהוחזרו. יחס ההמרה והריבית על הסכום שלא שולם היו אמורים להיות מחושבים בהתאם להוראות החוזה. עוד קבע בית המשפט כי ערבותה של המשיבה נמשכה גם בתקופות ההארכה, הגם שלא התבקשה הסכמתה, ועל כן היא אינה חייבת בתשלום החוב. בסיכומו של דבר, חויבו המערערים לשלם למשיב כ-172,770 דולר, בצירוף ריבית בשיעור של 11% לשנה מיום 11.7.2008 ועד להסדרת החוב. כל צד יישא בהוצאותיו.