עת"א 38094-05-21

תקציר

העותרת, צעירה שהורשעה בעבירות ביטחון ותקיפה, ביקשה שחרור מוקדם מהכלא. ועדת השחרורים דחתה את בקשתה, בנימוק של חשש לעמדתה האידיאולוגית ולסיכון אפשרי לשלום הציבור. העותרת טענה כי מעשיה נבעו ממצוקה אישית ותמימות ולא מאידיאולוגיה, וביקשה הליך טיפולי שיסייע בשיקומה. בית המשפט בחן את המקרה, בהתחשב ברקע של העותרת, בהמלצות הגורמים המקצועיים ובתנאי שחרורה המוצע. השופט יחיאל ליפשיץ הגיע למסקנה כי יש לבטל את החלטת ועדת השחרורים. לטענתם, לא הוצע לעותרת ההליך הטיפולי עליו המליץ שירות המבחן וכי פגישותיה עם עובדים סוציאליים בכלא התנהלו בתנאים מגבילים, דבר הפוגע ביכולתה להוכיח את שינוי נסיבותיה. יתר על כן, השופטת לא השתכנעה מנימוקיה של ועדת השחרורים, וסברה כי לא שקלה די הצורך את הרקע הקשה של העותר, את התרשמותו מגורמים מקצועיים ואת הקשחת תנאי השחרור המוצעים. השופטת ליפשיץ, יחד עם השופטים גלית ציגלר ושמואל מנדלבום, קיבלה את העתירה והורתה על שחרורו של העותר בתנאים עליהם המליצה הרשות לשיקום האסיר. ההחלטה התקבלה מתוך אמונה כי נשקפת לעותרת סכנה מופחתת וכי שחרורה המיידי, בצירוף מסגרת טיפולית, יסייעו לשיקומה ויקטינו את הסיכוי לפגיעה חוזרת. המדינה הופנתה להודיע לבא כוחה של העותרת ולשירות בתי הסוהר על פסק הדין, המאפשר את שחרורה לפני המועד הנקוב אם לא יוגש ערר.