ת"א 3177/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין עסק משפחתי למסחר ביהלומים, התובע, לבין הנתבע, בנק המזרחי המאוחד, בנוגע למכירת יהלומים שהופקדו בבנק כבטוחה להלוואות התובע. התובע טען כי הבנק מכר את היהלומים בחופזה ומבלי ליידע אותם, ובכך מנע מהם לפדות את היהלומים בעצמם או למצוא קונים מטעמם, וכתוצאה מכך נמכרו היהלומים בשבריר מערכם. הבנק טען כי פעל בסבירות וכי התובעים אישרו את שווי היהלומים בעת ההפקדה. בית המשפט מצא כי הבנק לא עמד בחוק המשכון, המסדיר את מימוש השעבודים, בכך שלא מסר הודעה נאותה לתובעים ולא ניהל את המכירה באופן סביר ומסחרי. נפסק כי הבנק לא יידע את התובעים על הליך המכירה במועד, ובכך למעשה מנע מהם לעקוב אחר התהליך או לפעול לפדיון היהלומים. בנוסף, הבנק נקט גישה פסיבית למכירה ולא עשה מאמצים להשיג תמורה ראויה עבור היהלומים, אלא הסתמך על קונים פוטנציאליים שפנו אליהם. בכך הפרה את חובות הנאמנות שחב הבנק כלפי התובעים. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם כי היהלומים נמכרו בסכום הנמוך משמעותית מערכם האמיתי, והם לא הסירו את נטל ההוכחה בנוגע לנזקיהם הנטענים. משכך, נדחתה התביעה לסעד הצהרתי, המבקשת לבטל ערבויות אישיות ושעבודים על דירות המגורים של התובעים. צו המניעה הזמני המעכב את הליכי הבנק למימוש משכנתאות אלה הוסר אף הוא. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, נוכח מחדלי הבנק וחוסר יכולתם של התובעים להוכיח את נזקיהם.