ע"א 10994/09

תקציר

יחיד (המערער) טען כי נפגע בתאונת דרכים בשנת 1995, והגיש תביעה נגד נהג הטרקטור (המשיב מס' 1), בעל הטרקטור (המשיב מס' 2) ומבטחת הטרקטור (המשיבה מס' 3), בדרישה לפיצוי נזקים. בית משפט קמא, בפסק דין ראשון, האמין לגרסתו של המערער לאירועים, אך דחה את תביעתו בנימוק שהטרקטור אינו "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק, וכי היה על המערער להגיש את תביעתו נגד מבטחת משאיתו שלו. על פסק דין זה הוגש ערעור, וערכאת הערעור פסקה לטובת המערער, בקובעה כי יש לבחון מחדש את התביעה על ידי בית משפט קמא. לאחר בחינה מחודשת, דחה בית משפט קמא שוב את התביעה, בקובעו כי נוכחותו של המערער מחוץ למשאיתו קשורה באופן אינהרנטי לשימוש בה, וכי "השימוש" במשאית לא פסק. על פסק דין שני זה הוגש ערעור, כאשר המערערת טענה כי המשאית לא הייתה בשימוש בעת התאונה, וכי התאונה לא הייתה קשורה למשאית בשום צורה. ערכאת הערעור הסכימה עם המערער וקבעה כי נוכחותו מחוץ למשאית לא הייתה קשורה לשימוש בה, וכי אכן מדובר בתאונת דרכים בה היה מעורב הטרקטור, שיש לראות בו רכב מנועי. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, הפך את פסק דינו של בית משפט קמא והורה על דיון חוזר בתיק לצורך קביעת גובה הפיצויים המגיעים למערער. כן חויבו המשיבים לפצות את המערער ביחד ולחוד בגין הוצאותיו המשפטיות.