ע"א 7808/06

תקציר

התיק סובב סביב רוכשי דירות שתבעו את חברת שיכון ופיתוח ואת משרד הבינוי והשיכון על הטעיה וניצול לכאורה שלהם לתשלום עבור פעולות רישום שמעולם לא בוצעו. התובעים טענו כי הנתבעים, כ"עוסקים" לפי חוק הגנת הצרכן, הפרו את סעיפים 2(א) ו-3 לחוק, שעניינם הטעיה וניצול, וכן נמנעו מלהעמיד ערבות כנדרש בחוק המכר. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. השופט ח' מלצר, בפסק דינם של המשנה לנשיא א' ריבלין והשופטת א' ארבל, קבע כי בחוזה המכר צוין בבירור כי החברה לשיכון ופיתוח לא התחייבה לבצע את פעולות הרישום בעצמה, וכי התובעים לא הוכיחו כל נזק הנובע מההתנהגות הפסולה הנטענת – תנאי הכרחי על פי דיני הנזיקין. זאת ועוד, גם טענת הניצול נכשלה שכן תנאי העסקה לא היו בלתי סבירים. באשר לטענה לאי קבלת ערבות, מצא בית המשפט כי טענת התובעים היא למעשה טענת הפרת חוזה, שאינה מעוגנת בחוק הגנת הצרכן. התובעים גם לא הוכיחו כי ערבות אינה נחוצה במקרה זה. השופט מלצר הגיע למסקנה כי התובעים לא רומו ולא נוצלו ולכן דחה את תביעתם האישית ואת בקשתם לתביעה ייצוגית. המשנה לנשיא ריבלין והשופטת ארבל, אף שהסכימו עם פסק הדין, בחרו שלא לנקוט עמדה בשאלה האם יש לסווג את הנתבעים כ"עוסקים". הערעור נדחה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.