תמ"ש 17271-09-09

תקציר

פסק הדין דן במספר נקודות מרכזיות במשפט הנוגעות למעמדו של "בן יורש" בעיזבון חקלאי של מושב עובדים. ראשית, היא מבהירה כי הבן היורש אינו חייב בהכרח לבנות את ביתו על חלקת ההורה, כל עוד הדבר מוצדק בשל אילוצים, ואין בכך כדי לגרוע ממעמדם. שנית, בית המשפט בוחן את תוקפה של הצהרת ההורים בדבר מינוי בן יורש, אשר נעדרה חותמת של העמותה וחתימתו של חבר ועד אחר. נפסק כי מדובר בסטייה בלתי מהותית שאינה משפיעה על לגיטימיות ההכרזה, במיוחד נוכח חזקת תקינות הפעולות המינהליות, והעובדה שהיעדרם של פרטים אלה לא הוטל בספק על ידי המוסדות המיישבים. שלישית, פסק הדין דן בטיבו של מינוי בן יורש כמתנה בתוך המשפחה, וקובע כי הוא מסתיים במסירת ההצהרה לבן, ואינו תלוי ברישום ברשויות המקרקעין. זאת משום שתפקידן של רשויות המקרקעין הוא טכני, והן אינן צד להכרזה. יתר על כן, בעת המינוי לא הייתה חובה או נוהג להעביר מינויים כאלה לרישום. לבסוף, בית המשפט דן בטענה להתנהגות מחפירה של הבן היורש כלפי האב, שתאפשר לאב לחזור בו מהמתנה. נפסק כי אין בסיס ראייתי לטענה כזו, וממילא מצבו של הבן השתנה בעקבות המינוי, מה שהופך את הפסילה לבלתי צודקת. לפיכך, תביעת האב נדחית, והתביעה שכנגד הדורשת מתן תוקף למינוי הבן היורש מתקבלת. האב והצד שכנגד מצווים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לבן היורש.