בש"פ 3877/23

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים, החליט לדחות את ערעורי הנתבעים (המערערים). השופט קבע כי יש די ראיות המצדיקות את השארת המערערים במעצר עד לסיום המשפט. השופט הכיר בכך שהיו סתירות בין גרסתה של המתלוננת לאירועים לבין ראיות מסוימות, אך בסופו של דבר מצא כי חוסר עקביות זה אינו מספיק כדי לערער את כוחן הכולל של הראיות לכאורה. ראיות אלה כוללות את זיהויו העקבי של המתלונן את המערערים, מסרים התומכים בגרסתו של המתלונן לאירועים, וקשריהם של המערערים לנאשמים האחרים. השופטת התייחסה לטענות ספציפיות שהעלו המערערים בנוגע למשך שהותם ביער ולהיעדר צילומי מצלמות המאששים את טענות המתלוננת בנוגע לאירועים בפנצ'ריה. השופט מצא הסברים סבירים לפערים אלה, בהתחשב בלחץ הנפשי בו הייתה נתונה המתלוננת והאפשרות כי המצלמות בפנצ'ריה מופעלות באמצעות חיישן תנועה. השופט שקל גם טיעונים שהתבססו על נתוני מעקב טלפוני וסרטון של החטיפה, אך בסופו של דבר מצא כי הסבריו של המתלונן, יחד עם ראיות אחרות, היו מספיקים כדי להצדיק את השארת המערערים במעצר. השופט הדגיש את חומרת העבירות הנטענות, המצביעות על מסוכנות ברורה לחברה, והסכים עם הערכת שירות המבחן את מסוכנותם של המערערים. זאת ועוד, השופט לא השתכנע מהיעדר עבר פלילי של המערער 1, בהתחשב בחומרת האישומים הנוכחיים. בסיכומו של דבר, אישר השופט את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערערים ודחה את ערעוריהם, מבלי שמצא הצדקה לצורות מעצר חלופיות. פסק דין זה ניתן ביום 12.6.2023.