ע"א 3156/98

תקציר

המערער והמשיבים היו בעלי מניות שוות בחברה, אך המערער ביקש לפרק את השותפות בשנת 1997, מתוך תחושה שהאחרים פועלים נגדו. ההסכם למכירת מניותיו כלל סעיף אי תחרות, שאסר עליו לעבוד בתחומים דומים או עם לקוחות החברה במשך שלוש שנים, וקבע קנסות כספיים על הפרות. המערערת טענה כי הסעיף עושק ובלתי סביר, וביקשה לבטלו או להפחיתו לשישה חודשים. בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות למצוקה או לנסיבות עושקות בגיבוש ההסכם, אך קבע כי משכו המקורי של סעיף אי התחרות ארוך מדי בשל תחום המחשוב המתפתח. הוא קוצר לשנתיים עם מגבלות גיאוגרפיות. בית המשפט העליון אישר חלק ניכר מהחלטת בית המשפט המחוזי אך תיקן את התנאים, והתיר הגבלה מלאה של שלוש שנים ללא גבולות גיאוגרפיים, שכן אופי העסקים (שירותי מחשוב) היה מטבעו בלתי מוגבל גיאוגרפית. בית המשפט הדגיש את חופש העיסוק ואת תקנת הציבור, אך איזן אותם עם הסכמים חוזיים סבירים בשותפויות, במיוחד כאשר ניתנו פיצויים בגין הבטחות לאי תחרות. לפיכך, הם תיקנו מעט את אכיפת משך הזמן ודחו את טענות המערער, וחייבו אותו לשלם הוצאות משפט למשיבים.