בש"פ 9825/16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור למקרה בו היה מעורב מערער בשם דידן, אשר הוערכו לו תנאים מסוימים עם שחרורו בערבות על ידי בית משפט השלום. באופן ספציפי, הוטל על דידן צו פיקוח במעצר להצטרף לקהילה הטיפולית "רוח מדבר" לתקופה של שישה חודשים, החל ממאי 2016, לאחר שהיה במעצר מאז נובמבר 2015. תנאי שחרורו קבעו כי עזיבת היישוב מכל סיבה שהיא תיחשב להפרה והוא יצטרך להתייצב מיד במשטרה. דידן עזב את הקהילה ללא רשות כמה חודשים לאחר מכן, ובהמשך הוא מואשם בביצוע עבירות נוספות. לאור התפתחויות אלה, בית המשפט מוצא כי דידן ביצע הפרה כפולה של האמון שניתן לו. ראשית, על ידי עזיבת הקהילה הטיפולית ללא הצדקה, ושנית, על ביצוע לכאורה עבירות חמורות נוספות. בית המשפט מזכיר כי הפרות ערבות כאלה מהוות עילה עצמאית למעצר לפי סעיף 21(א)(2) לחוק המעצרים ומשמעותן אובדן אמון בפרט. הצדק הדגיש שוב ושוב כי מי שמפר את תנאי שחרורו ומבצע עבירות נוספות בערבות אינו ראוי בדרך כלל לחלופות מעצר. במקרה זה, בית המשפט מוצא לנכון להציע לדידן הזדמנות נוספת, נוכח האופי הבוטה של הפרותיו. אשר על כן, החלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה לתסקיר מעצר מעודכן מתקבלת. זאת, בשל הסכנה הנשקפת מדידן, הסיכון לחמוק ממשפט ואובדן האמון המשמעותי ביכולתו לעמוד בתנאי שחרורו. משכך, אין מקום לאמץ המלצות אפשריות כלשהן לחלופת מעצר, גם אם יוגש דו"ח כזה. הערעור על החלטת בית משפט קמא נדחה אפוא.