ע"א 2989/95

תקציר

פסק הדין מפרט חוות דעת חולקת של השופטת ד' דורנר בנוגע לתביעת רשלנות רפואית. למערער נגרם נזק מוחי בלתי הפיך לאחר שנוצר קריש דם בעקבות הפסקת שימוש בתרופה בשם הפרין לאחר הניתוח. דעת המיעוט טענה כי הפסקת התרופה הייתה מוקדמת מדי וקשורה סיבתית לקריש, ובכך העבירה את נטל ההוכחה לבית החולים להוכיח כי לא הייתה רשלנות. השופטת דורנר הדגישה את היעדר הראיות התומכות בטענת בית החולים כי המערער התהלך חופשי לפני שהפסיק ליטול את התרופה, תוך סתירה בין עדויות ורישומים רפואיים שהצביעו אחרת. בית החולים, שזכה להגנתם של מומחים, טען כי הטיפול בוצע על פי הנוהל המקובל, שנתמך בחקירה של משרד הבריאות. למרות הנימוק המפורט של דורנר והצעתה לבטל את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, הרוב תמך בהחלטה המקורית, והגיע למסקנה כי בית החולים פעל בהתאם לסטנדרטים רפואיים מקובלים ללא רשלנות. התיק נשען על שקילת עדויות מומחים, מסמכים רפואיים ודיווחים סותרים על ניידותו של המטופל לאחר הניתוח. המתח בין הצורך בטיפול רפואי יסודי לבין הפוטנציאל לרפואה הגנתית השפיע על ההנמקה השיפוטית, ובסופו של דבר שמר על המצב הקיים ודחה את הערעור.