ת"פ 15539-09-19

תקציר

הכרעת הדין דנה בשלושת הנאשמים ובאישומים נגדם. לגבי נאשם 1, מהראיות עולה כי הם דחפו את השוטר אלירן, ולכן הם מורשעים בניסיון תקיפת עובד ציבור. עם זאת, השופט מציין כי התקיפה לא בוצעה בשיתוף עם אדם אחר, ונאשם 1 סבר כי הקצין הוא חייל בשל התחפושת, כך שלא הוכחה האישום של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382א(ב)(3). באשר לנאשם 2, השופטת קובעת כי לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לטענה כי בעטו בשוטר עמית. עדותו של הקצין אינה אמינה, ואין ראיות אחרות התומכות בה. כמו כן, המשטרה לא ניסתה לשלוף צילומי מצלמות קיימים שהיו יכולים לזכות את נאשם 2, דבר המהווה מחדל חקירתי משמעותי. לגבי נאשם 3 זיכה אותו השופט מאשמת הפרעה לשוטר. מחאתם וקריאותיהם במהלך האירוע אינן נחשבות להפרעה. גם זיהויו של נאשם 3 על ידי השוטרים כמי שתקף אותם אינו אמין. עם זאת, השופט אינו מוצא סיבה להטיל ספק בעדויות השוטרים על ניסיונותיו של נאשם 3 להתנגד ולהימלט ממעצר, שלא נכללו בכתב האישום. בסך הכל, נאשם 1 מורשע בניסיון תקיפת עובד ציבור, ואילו נאשמים 2 ו-3 זוכו מאשמתם מחמת ספק סביר.