תלה"מ 33316-07-19

תקציר

פסק דין זה דן בשלושה הליכים; מזונות ילדים קטינים, זכויות רכושיות בעת גירושין ופסק דין הצהרתי לזכויות קנייניות. בתביעת המזונות, השופט קובע תחילה את סכום החיוב על פי הדין האישי העברי, המשתנה בהתאם לגיל הילדים. לאחר מכן, הם בוחנים את היכולות הכלכליות של שני ההורים. מסקנתם היא כי הכנסתה החודשית הממוצעת של האם התובעת היא 8,200 ₪, בעוד הכנסתו של האב הנתבע היא לפחות 20,000 ₪. מאחר שהילדים מחלקים את זמנם שווה בשווה בין שני ההורים, מחליטה השופטת כי על האב לשלם 2,100 שקל לחודש עבור ילד בן 4 ו-1,800 שקל לחודש עבור כל אחד משני הילדים הגדולים (בני 7 ו-8). עוד קובעת השופטת כי האב ישתלם בהוצאות החינוכיות והרפואיות של הילדים. בהתייחסה לתביעת הרכוש, בוחנת השופטת את טענת התובע כי יש לכלול את דירת הנתבע בנכסים המשותפים עם גירושיהם. הדירה נרכשה על ידי הנתבע לפני נישואיהם ומומנה באמצעות משכנתא, הפרשות משפחתיות וחסכונות הנתבע. השופט מגיע למסקנה כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שתרמה לתשלומי המשכנתא או שיפצה את הדירה. בנוסף, התנהלות הצדדים מצביעה על הפרדה רכושית קפדנית במהלך נישואיהם. לפיכך, השופט מחליט כי הדירה לא תיכלל בנכסים המשותפים. עם זאת, הלוואה בסך 50,000 ₪ שנטלו שני בני הזוג תיאוזן שווה בשווה ביניהם. לבסוף, דוחה השופטת את תביעת התובעת למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות קנייניות בדירת הנתבע, שכן לא הצליחה להוכיח שותפות ספציפית בה. לסיכום, השופט מורה לאב לשלם מזונות עבור ילדיו הקטינים, פוסל את תביעות הרכוש של התובע ומורה לשני הצדדים לפצל הלוואה משותפת. השופטת מכריעה גם נגד התובעת בתביעתה לפסק דין הצהרתי, ומותירה את הנתבע כבעלים היחיד של הדירה שבמחלוקת. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות, בשל ניסיונו של הנתבע להעלים מידע במהלך ההליך.