ת"א 76041-12-19

תקציר

התובע, בעל חנות תכשיטים, תבע תגמולי ביטוח לאחר שדווח על שוד בחנותו. עם זאת, חברת הביטוח סירבה לפצות אותו, מתוך אמונה כי השוד היה מבוים ולכן פטור מתשלום על פי חוזה הביטוח. הדיון התמקד בשאלה מי מהצדדים נשא בנטל ההוכחה והאם הנתבע הציג ראיות מספיקות כדי להוכיח כי התובע גרם במתכוון לביצוע השוד. בית המשפט פסק לטובת חברת הביטוח הנתבעת, וקבע כי הם עמדו בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש להוכיח כי התובע ביים את השוד. השופט השתכנע מטיעוני הנתבע ומראיותיו, אשר הטילו ספק במהימנות התובע והעד, לרבות חוסר עקביות בעדויותיהם, שאלות בדבר אמצעי ההגנה הקיימים ואישור התובע לעובדו לגשת לחנות ולכספת. כמו כן, התובע נמנע מלגלות מידע מהותי על חקירות וחקירות קודמות הקשורות לחשד לשוד מבוים בחנויותיו, דבר שהשפיע על החלטת בית המשפט. עוד ציינה השופטת כי התנהלותם של התובע ועובדו אינה עולה בקנה אחד עם הציפיות ההגיוניות, במיוחד לאור ניסיון העבר שלהם בשוד. בנוסף, התובע הסתיר פרטים מהותיים אודות עברו הביטוחי וחקירות משטרה קודמות בעת הגשת הבקשה לחוזה הביטוח, אשר היוו כוונת מרמה. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה לתגמולי ביטוח והורה לתובע לשלם לנתבע את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין בסך 135,000 ₪ בתוך 60 יום.