עת"מ 600/06

תקציר

העותרת, תושבת קבע בישראל, נישאה לתושב חברון. לזוג שישה ילדים, חמישה מהם העותרים בתיק זה. הילדים נולדו בין השנים 1988 ל-2003, כאשר הילד השלישי והרביעי נולדו בשטחים והאחרים בישראל. בשנת 2001 הגישה העותרת בקשה לרישום ילדיה במרשם האוכלוסין הישראלי. בעוד הבקשה אושרה, ההחלטה נשלחה לעותרת אך מעולם לא הגיעה אליה. בשנת 2003 הכיר המוסד לביטוח לאומי בילדים כתושבי ישראל. בשנת 2005 ביקשה העותרת איחוד משפחות עבור בעלה וחידוש הבקשה משנת 2001 לרישום ילדיה. החלטת המשיב בשנת 2006 הייתה כי עותרים 3-2 יקבלו הפניה למת"ק ועותרים 6-4 יירשמו במעמד של תושב ארעי. העותרים טענו כי יש להעניק לילדים שנולדו בישראל מעמד של תושבי קבע, להחיל את הדין בעת הגשת הבקשה בשנת 2001, ולכל הפחות להעניק לקטינים רישיונות לישיבת ארעי. המשיב טען כי אין עילה להתערב בהחלטתו וכי הילדים הם "תושבי האזור" עליו חל חוק הוראת השעה. לאחר שמיעת הצדדים, לא מצא בית המשפט עילה להתערב בהחלטת המשיב כי לילדים לא היה מרכז חיים בישראל בין השנים 1999 ל-2003. עוד קבע בית המשפט כי המועד הרלוונטי לבחינת הבקשה הוא ינואר 2005 ולא 2001 או 2006, ומאחר שהתיקון לחוק הוראת השעה נכנס לתוקף באוגוסט 2005, יש להחיל אותו במקרה זה. לפיכך, הורה בית המשפט למשיב להעניק לעותר 3, שהיה קטין בשנת 2005, רישיון לישיבת ארעי, ואילו הבקשה להעניק לעותר 2 אותו היתר נדחתה. לבסוף, הורה בית המשפט למשיבה לשאת בהוצאות העותרים ובשכר טרחת עורך דין.