ע"ע 186/05

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בסוגיית תקופת ההתיישנות. בית הדין מצא כי תביעת המערערת להפרשי שכר, שהחלה לכאורה בשנת 1974, לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. בית הדין קבע כי על העובדים לבחון היטב את תלושי השכר שלהם ולהעלות התנגדויות בתוך פרק זמן סביר, הנקבע לשבע שנים. גם למדינה יש זכות להעלות הגנת התיישנות, ובמקרה זה היא מוצדקת מהותית בשל הקושי לשחזר דוחות שכר מלפני שנים רבות. לגבי התביעה לנתוני פנסיה, בית המשפט מקבל את הערעור במידה מסוימת. בעוד שבית המשפט מכיר בכך שזכויות פנסיוניות מתגבשות בדרך כלל עם פרישתו, אין זה סביר לצפות מעובד פעיל לפרוש רק כדי לקבל מידע על זכויותיו הפנסיוניות. בית המשפט מורה למשרד להעביר למערערת, עובדת פעילה, נתונים על צבירת זכויותיה הפנסיוניות, ומבהיר כי מדובר בנתונים לא מאוחדים. מידע זה יסייע למערערת לתכנן את דרך פעולתה העתידית. הערעור נדחה, ואף אחד מהצדדים אינו אחראי להוצאות המשפט של הצד השני בהתחשב בנסיבות.