ב"ל 21196-12-21

תקציר

התובע, רופא שיניים במקצועו, הגיש תביעה כנגד הנתבע, בה ביקש להכיר בפגיעות בצווארו ובידו כפגיעות בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי. התובע טען כי אופי עבודתו כלל תנועות חוזרות ונשנות, לרבות כיפוף, פיתול והפניית צווארו, וכן פעולות חוזרות ונשנות של ידו השמאלית, שהובילו לנזק מצטבר. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו. התנועות שתיארה התובעת לא נמצאו זהות או דומות באופיין, אלא מגוונות ומשתנות, המבוצעות באופן שונה בהתאם לדרישות העבודה. בית המשפט פקפק בתיאורו של התובע את תנועותיו ומצא כי עדותו אינה עקבית ואינה נתמכת בראיות אחרות. יתר על כן, בית המשפט ציין כי עבודתה של התובעת כללה יותר תנוחות מאשר תנועות חוזרות. באשר לפגיעה ביד שמאל, מצא בית המשפט כי הפעולות המתוארות היו תנוחות ולא תנועות חוזרות ונשנות, והתובע לא הוכיח כי עבודתו הייתה כרוכה בלחץ ממושך על העצב, כנדרש בתקנות הרלוונטיות. בסופו של דבר, בית המשפט דחה את תביעתו של התובע, וקבע כי הוא לא עמד בתנאים להכרה בפציעותיו כקשורות לעבודה על פי תיאוריית המיקרוטראומה או מחלת המקצוע. ההחלטה התקבלה על סמך נסיבותיו הספציפיות של המקרה, ופסקי דין קודמים לטובת רופאי שיניים לא נחשבו מחייבים.