פ"ל 9759-11-16

תקציר

הנאשם הואשם בנהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה תקף והופיע בפני בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה. התביעה ביקשה להטיל עליו עונש מאסר בפועל, ואילו ההגנה ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי לאור עברו הפלילי הנקי של הנאשם. בית המשפט, לאחר ששקל את חומרת העבירה ואת העקרונות המנחים בענישה, קבע את טווח הענישה המתאים להיות בין מאסר על תנאי ל-20 חודשי מאסר, לצד קנס ופסילה ממושכת. בהתחשב בהודאתו המיידית של הנאשם באשמה ובהיעדר עבירות דומות, בחר בית המשפט בעונש מופחת בטווח שנקבע. על הנאשם הוטל קנס בסך 1,000 ₪, 12 חודשי פסילה מצטברים נוספים ופסילה על תנאי למשך 6 חודשים למשך שלוש שנים. בנוסף, נגזרו עליו 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והנאשם נדרש לחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ שלא לבצע עבירה חוזרת. בית המשפט הדגיש את המסוכנות הטמונה בעבירות מסוג זה ואת הצורך בהרתעה, אך גם הכיר בהיבט השיקומי הפוטנציאלי. הכרעת הדין נועדה לאזן בין שיקולים אלה, להעביר מסר ברור בדבר חומרת העבירה תוך מתן הזדמנות לנאשם להשתקם. לנאשם הזכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי בלוד.