ת"א 1919/03

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והגיע למסקנות הבאות. נחה דעתו של השופט כי חלק מטענות התובעים, שלא הוזכרו בתביעה הראשונית או בתשובותיה שבאו בעקבותיה, חסרות שחר, בפרט בכל הנוגע לפיקוח על העבודות שבוצעו בבית התובעים ולתשלומים הישירים ששולמו לנתבע. כמו כן, השופטת דוחה את טענות הנתבעת הנוגעות לקיומו של הסכם חתום ולמעורבות קבלני משנה, שכן טענות אלו אכן הוזכרו בכתב התביעה. באשר ליצירת מעשה בית משפט, מסביר השופט כי ישנן שתי דרכים לגשת לכך: השתק לשם עילה והשתק. הראשון אינו ישים במקרה זה בשל ההבדל בעילות בין התביעה הנוכחית לבין המקרה הקודם בו הייתה מעורבת החברה. האחרון, השתק, ישים יותר, אך השופט מעדיף ליישב את הסכסוך לגופו למרות מורכבויות פרוצדורליות. בהמשך לשאלת ההסכם המחייב מול המחאת האשמות, קובעת השופטת כי המסמך שהוצג, למרות שנחתם רק על ידי הנתבע, מהווה הסכם תקף ומחייב. הדבר נתמך עוד יותר בכך שטענת הנתבע בדבר ייחוס זכויותיו וחובותיו לחברה סותרת את עמדתו הקודמת. השופט מגיע למסקנה כי החברה אכן נכנסה לנעליה של הנתבעת בכל הנוגע לזכויות ולחובות על פי ההסכם. עוד קובע השופט כי המסמכים, לרבות קבלות, חשבוניות מס והזמנות עבודה, שהוצאו כולם על שם התובעים, תומכים במסקנה זו ושוללים את טענת התובעים בדבר יחסי קבלן-קבלן משנה ראשי. בנוסף, טענות החברה בתיק הנוכחי והקודם, כמו גם עדותו של הדירקטור, מחזקות את הרעיון של הסכם חדש בין התובעים לחברה. השופטת מציינת כי התובעים לא שילמו את מלוא התמורה כפי שנקבע בהסכם וכי החברה פתחה תחילה בהליכים משפטיים. בהתחשב בכל האמור לעיל, השופט פוסק לטובת הנתבע ודוחה את תביעת התובעים. עם זאת, בהתחשב באופן הפרוצדורלי שבו נפתר התיק, לא יינתן צו להוצאות. תוקפו של פסק דין זה החל מיום 31.10.2007, והמזכירות מונחית למסור העתקים מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.