תא"מ 11749-10-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב איחור במסירת דירה שנרכשה על ידי התובעים מהנתבעת. השאלה העיקרית הייתה משך השיהוי, כאשר התובעים טענו ליום 31.12.2017, והנתבעת טענה מנגד כי יש לחשב את השיהוי מיום 18.2.2018. השופט פסק לטובת הנתבעת, והודה כי מועד המסירה הראשוני הוארך בהסכמה הדדית ל-18 בפברואר 2018. הארכה זו יוחסה לשינויים שביקשו התובעים, שהובילו לעיכוב של שבעה שבועות. השופטת הדגישה כי התובעים חתמו ביודעין ומרצון על תיקונים המכירים באיחור במסירה ומוותרים על כל תביעה. כמו כן, דנה השופטת בפיצוי המגיע לתובעים בגין המסירה המאוחרת. חוק המכר וההסכם בין הצדדים הציעו שתי חלופות לתמורה, כאשר התובעים טענו כי החלופה הראשונה - המבוססת על שכירות דירה דומה כפול 1.5 - היא האפשרות המיטיבה יותר. הנתבעת, לעומת זאת, טענה לפיצוי ההסכם החוזי, שלטענתם כלל את הכפל ב-1.5. השופט קבע כי פרשנותה של הנתבעת אינה עולה בקנה אחד עם חוק המכר ומהווה ניסיון לעקוף את הוראותיו. כתוצאה מכך, התובעים היו זכאים לפיצוי על בסיס החלופה הראשונה, שהסתכם ב-11,070 ₪ לחודש, או 369 ₪ ליום. בגין איחור של 99 יום חויבו התובעים ב-36,531 ₪. מאחר שהנאשמים כבר שילמו 24,676 ₪, הם נדרשו לשלם 11,855 ₪ נוספים. השופטת דחתה גם את תביעת התובעים לפיצויים בגין עוגמת נפש, וציינה כי הם בחרו במסלול הפיצוי הסטטוטורי ולא מצאו כל ראיה לעוגמת נפש חריגה. כתוצאה מכך, קיבלה השופטת באופן חלקי את התביעה והורתה לנתבעת לשלם לתובעים 11,855 שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 שקל. פסק דין זה אמור היה להתבצע בתוך 30 יום מיום קבלתו, אחרת ייגרמו בו הפרשי ריבית והצמדה לפי החוק.