עת"מ 47374-03-19

תקציר

העותר הגיש תביעה נגד המשיב, ראש עיריית כפר יונה והמועצה המקומית כנגד צו הארנונה בדבר גביית ארנונה בגין מרתפי חניה. בעתירה נטען כי נפלה טעות סופר בצו משנת 1993, שלא תוקן עד למתן הצו משנת 2019, וכי החיוב בגין מרתפי חניה היווה שינוי מדיניות והעלאה בלתי סבירה של הארנונה. המשיבים טענו כי לא נפלה טעות סופר וכי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשתה. עוד טענו כי ההחלטה לחייב מרתפי חניה היא תיקון טעות שנעשתה בשנים קודמות ולא שינוי מדיניות. באשר לסבירות החיוב טענו המשיבים כי הוא נגזר מהצו הקיים וכי אי קבלת אישור השרים לתיקון אינו מצדיק התערבות בשיקול דעתה של הרשות המקומית. בית המשפט קבע כי העותרת לא הוכיחה קיומה של טעות סופר בצו משנת 1993 וכי חל שיהוי בהגשת התביעה, המצדיק את דחייתה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי החלטת המשיבים לחייב מרתפי חניה הייתה תיקון טעות קודמת ולא שינוי מדיניות. עם זאת, בית המשפט הסכים עם העותרת כי התעריף שנגבה בגין מרתפי חניה אינו סביר. לפיכך, קיבל בית המשפט באופן חלקי את העתירה והורה למשיבה לשקול מחדש את גובה התעריף לאזורים אלה, בהתחשב בסוגיית הסבירות, בתוך 90 יום. ההחלטות בעניין צווי הארנונה נותרו בתוקפן עד לקבלת החלטה חדשה על ידי המשיב. כן חויב המשיב לשאת בהוצאות העותר, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.