ת"א 1044/98

תקציר

התובע, יליד 1974, הגיש תביעה בשנת 1998 בגין נזקי גוף שנגרמו לכאורה מפצע ירי בשנת 1993 במהלך פעילות כוחות הביטחון בעזה. לטענתו, כתוצאה מהירי איבד כליה, היה משותק מרגליו ומטה, ומרותק לכיסא גלגלים. התובע טען כי הנתבעים, לרבות המפקד הצבאי ברצועת עזה ובמדינת ישראל, אחראים לנזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנות ותקיפה. הנתבעים טענו כי האירוע התרחש כאשר התובע נורה בעת שנמלט מבית עליו פשטו שוטרי מג"ב לצורך תפיסת מבוקשים. שני הצדדים הציגו את גרסאותיהם לאירועים, בצירוף ראיות תומכות. השופט מצא את גרסת הנאשמים אמינה וסבירה יותר, שכן היא נתמכה בעדויות ומסמכים עקביים של עדים. השופט קבע כי התובע, שהיה מבוקש, נורה במהלך מבצע שנערך ללכידתו, ודחה את טענת התובע כי נורה באופן אקראי בעת שהלך בשוק. כמו כן, השופט קבע כי שוטרי מג"ב פעלו בהתאם לנהלי מעצר חשוד ופעלו ללא רשלנות. לפיכך, התביעה נדחתה, שכן התובע לא הוכיח את גרסתו העובדתית, והנתבעים לא היו אחראים לרשלנות או תקיפה. לחילופין, קבעה השופטת גם את גובה הנזק במקרה של חבות מוטלת, תוך התחשבות בנכות הרפואית והתפקודית של התובע, אובדן השתכרות, כאב וסבל, הוצאות רכב והוצאות שונות אחרות. סכום הנזק הכולל חושב כ-2,236,329 ₪, מופחת ב-20% בשל אשמתו התורמת של התובע. עם זאת, נוכח נזקי הגוף החמורים של התובע, לא ניתן צו להוצאות.