ע"א 1093/07

תקציר

הערעור בתיק נדחה, מבלי שנמצא בסיס להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. בית המשפט בחן היבטים שונים כגון נכותו התפקודית של המערער והכנסתו טרם התאונה. למרות נכות שנגרמה לרגלה וסבלה מ-R.S.D, שקל בית המשפט את עדותו של המומחה הרפואי והגיע למסקנה כי המערערת יכולה לבצע עבודה פקידותית או טלפונית עם תמיכה שיקומית. באשר להכנסותיה, הטענה כי התשרים העלו את שכרה באופן משמעותי לא התקבלה במלואה בשל היעדר ראיות מוצקות, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע את שכרה לצורכי חישוב נזק. המחלוקת סביב ניכויי הביטוח הלאומי נגעה לנכות הכוללת של המערער שהוערכה בשיעור של 66% על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכללה ליקוי נפשי שלא הוכר בחישוב בית המשפט. בית המשפט אישר כי יש לנכות את כל תגמולי המוסד לביטוח לאומי הקשורים לתאונה כפיצוי, גם אם קביעת הנכות של בית המשפט הייתה שונה. על אף שבית המשפט המחוזי נקט שיטת חישוב שונה, שאינה עולה בקנה אחד עם הנחיות פרשת עמר, החליט ערכאת הערעור שלא לדון בסוגיה בשל הפיצוי הכולל שנפסק וההיקף המינימלי להתערבות המערער בקביעת הנזק. פסק דינו של השופט רובינשטיין, שנתמך על ידי המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט ס' ג'ובראן, חתם את התיק ללא צו הוצאות, ואישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר מבלי לשוב ולדון בעניין.