עש"א 48405-07-20

תקציר

המקרה הנדון נסוב סביב הזכות למידע ותשלום אגרות הנדרשות על ידי רשות ציבורית, עיריית ירושלים, כדי למסור מידע זה. המערערת טענה כי המידע המבוקש זמין כפי שנאסף בעבר בתגובה לבקשה אחרת. לכן, העירייה לא צריכה לגבות דמי טיפול. בנוסף, ציין המערער כי ראש העיר ציין בפרסומים בעיתונות כי היומנים יפורסמו באופן יזום, אך הדבר לא קרה. זאת ועוד, המערערת ערערה על מספר השעות שהעירייה טענה כי הקדישה לטיפול בבקשה, וטענה כי התשלום שחושב על שעות אלה מופרז. בית המשפט בחן את הסוגיות ומצא כי טענות המערער אינן בעלות אחיזה במקרה זה. נפסק כי האגרה היא תשלום חובה עבור שירות שניתן על ידי הרשות, ולא שולם תשלום קודם בגין הבקשה הקודמת שיש בו כדי לפטור את המערערת מתשלום אגרה בגין הבקשה הנוכחית. זאת ועוד, הפרסומים העיתונאיים שהזכירה המערערת לא הוכחו כנעשים מטעם העירייה, ומשכך לא ניתן לראות בהם התחייבות לפרסום יזום של יומני ראש העירייה. באשר לחישוב שעות העבודה, ציין בית המשפט כי המשיבים לא סיפקו פירוט או הסבר מספקים לשעות הנטענות, והחישוב נראה מופרז בהשוואה לבקשות דומות במועצות אחרות. השופט החליט לצמצם את מספר השעות ל-70, ולפטור את ארבע השעות הראשונות לפי התקנות. לפיכך נקבע האגרה על 1,980 ₪, והעירייה חויבה לפצות את המערערת בסך 810 ₪ בצירוף 2,500 ₪ בגין הוצאותיה. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, והעירייה נדרשה לשאת בתשלום ובהוצאות המופחתות.