ע"פ 4668/14

תקציר

במקרה דנן, דחתה ערכאת הערעור את ערעורו של המערער על ממצאי בית משפט קמא בנוגע להרשעתו ולגזר דינו. המערער טען כנגד מהימנות עדותה של המתלוננת והרשעתו בסחיטה באיומים, וטען כי עדותה על אירועים, כגון בריחתה, אינה אמינה ואינה נתמכת. עם זאת, ערכאת הערעור לא מצאה עילה ממשית להתערב בקביעותיה של הערכאה הנמוכה יותר, שכן גרסתה של המתלוננת אוששה בראיות ובעדות, לרבות זו של פסיכולוג ורישומי אשפוז, הממחישים את מצבה הנפשי הקשה. בית המשפט דחה גם את טענת המערער בדבר חוסר הגינות פרוצדורלית הנוגעת לתיקון כתב האישום, וציין כי ניתנה למערער הזדמנות מספקת להתייחס לאישומים הנוספים, הכוללים פנייה למתלונן בניגוד לצו כדין. באשר לגזר הדין, אישר בית המשפט את עונש המאסר של 24 חודשים, בין היתר בשל חומרת מעשיו של המערער וממושכותם, שכללו איומים והטרדות לאורך זמן. למרות שהמערער טען להקלה בעונש, תוך שהוא מצטט את עברו הנקי ומאתגר את ההיגיון של עונש ממושך, בית המשפט הגיע למסקנה כי העונש הולם בהתחשב בנסיבות, והפנה למקרים קודמים כדי להצדיק את גזר הדין. בסופו של דבר, הערעור נדחה פה אחד על ידי השופטים, שהסכימו כי אין סטייה משמעותית ממדיניות הענישה הסטנדרטית המצדיקה שינוי בגזר הדין.